אשה צעירה זו ידעה כי היא עומדת למות תוך ימים ספורים. אך כשדיברתי עמה, היתה רוחה טובה עליה על אף ידיעתה זו. מודה אני לגורל על שהפליא את מכותַי. אמרה לי. בחיי הקודמים פונקתי ולא נהגתי רצינות בהישגים רוחניים. היא הורתה באצבע החוצה בעד חלון הצריף ואמרה: עץ זה שבכאן הוא ידידי היחיד בבדידותי. בעד החלון יכלה לראות רק ענף אחד של עץ ערמונים ובענף היו שני ניצנים. פעמים רבות אני מדברת אל העץ הזה, אמרה לי. בחרדה שאלתי אותה, אם העץ ענה לה. כן. מה אמר לה העץ? ענתה: הוא אמר לי, אני פה – אני פה – אני החיים, חיי הנצח.