דְּמָעוֹת
"שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי.
שָׁמַע ה' תְּחִנָּתִי.
ה' תְּפִלָּתִי יִקָּח."
(תהלים ו, ט–י)
בטרם נשמע הסתובב לו בכיו של המשורר בעולם, התדפק על דלתות ללא מענה. עד שנשמע במרומים. והאל אסף את הבכי אל חיקו – ולאדם רָוַוח.
(דניאל שרשבסקי)
(דניאל שרשבסקי)
עידן רייכל, מתוך מנעי קולך מבכי
רק מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
כי השער ייפתח לו
יבוא בו בסערה כשישובו לגבולם.
כי השער ייפתח לו
יבוא בו בסערה כשישובו לגבולם.
הבצל הוא התשובה, ספר על אוכל, הדיי עפאים
קורה שאדם נקלע לגמרי במקרה לחדר המטבח בלי שהוא זוכר מדוע וכיצד הגיע לשם, ובלי שהוא יודע לאן עליו להמשיך עכשיו.
בארץ הזאת שלנו זה קורה יותר ויותר, גם לאנשים בודדים בחשכת חדרם הצר וגם לחבורות המוניות מול אורות פנסים מרצדים ומצלמות מבזיקות, אפילו כשיש להם משהו אחר שחשבו לעשותו, אפילו בשעות צפיית השיא בטלוויזיה מתי שפעם היו משדרים ‘תצפית’ או ‘מבט שני’ או ‘עמוד האש’.
נדמה שהמטבח מחליף היום עבור רבים את החופשה בחו”ל ואת ספת הפסיכולוג גם יחד. דווקא בימים סוערים כשהמציאות מתרגשת ודופקת בדלת, או כשהיא פוערת חור בקיר הסלון, ימים הקוראים למעשים או למעורבות או לפחות להבעת דעה, מתרבוֹת על המסך תוכניות האוכל והבישול דווקא והאנשים בורחים מהחדשות אל המטבח. זה יותר זול מחופשה לחו”ל, יותר טעים מביקור אצל הפסיכולוג ועונה על הצורך הבסיסי ביותר של האדם בנחמה מהירה ובלתי אמצעית. כשאדם מוצא את עצמו במטבח, פתאום באמצע החיים, הכי טוב להתחיל בלקצוץ בצל. זה כמו לומר: ‘תירגע, תנשום עמוק, יהיה בסדר.’ לוקחים בצל יבש, מקלפים אותו, פורסים אותו דק ומזילים דמעה בלי להתבייש ובלי סיבה מיוחדת. אחר כך מטגנים אותו במחבת עם קצת חמאה ומניחים לחריפות להתחלף במתיקות, ולצריבה בעיניים להתחלף בריח מנחם של קרמל. מי שטיגן פעם בצל במטבח יודע שאלה הוראות ההפעלה הבסיסיות ביותר של הטבח, כמו ההיא ממרכז שירות הלקוחות שמציעה ‘תכבה את המכשיר, תחכה דקה ותדליק מחדש’ – ומייד הכול מסתדר. לא צריך טכנאי, לא צריך לצאת להפגין, לא צריך להסתכל למציאות בעיניים. מספיק לחתוך בצל.
בארץ הזאת שלנו זה קורה יותר ויותר, גם לאנשים בודדים בחשכת חדרם הצר וגם לחבורות המוניות מול אורות פנסים מרצדים ומצלמות מבזיקות, אפילו כשיש להם משהו אחר שחשבו לעשותו, אפילו בשעות צפיית השיא בטלוויזיה מתי שפעם היו משדרים ‘תצפית’ או ‘מבט שני’ או ‘עמוד האש’.
נדמה שהמטבח מחליף היום עבור רבים את החופשה בחו”ל ואת ספת הפסיכולוג גם יחד. דווקא בימים סוערים כשהמציאות מתרגשת ודופקת בדלת, או כשהיא פוערת חור בקיר הסלון, ימים הקוראים למעשים או למעורבות או לפחות להבעת דעה, מתרבוֹת על המסך תוכניות האוכל והבישול דווקא והאנשים בורחים מהחדשות אל המטבח. זה יותר זול מחופשה לחו”ל, יותר טעים מביקור אצל הפסיכולוג ועונה על הצורך הבסיסי ביותר של האדם בנחמה מהירה ובלתי אמצעית. כשאדם מוצא את עצמו במטבח, פתאום באמצע החיים, הכי טוב להתחיל בלקצוץ בצל. זה כמו לומר: ‘תירגע, תנשום עמוק, יהיה בסדר.’ לוקחים בצל יבש, מקלפים אותו, פורסים אותו דק ומזילים דמעה בלי להתבייש ובלי סיבה מיוחדת. אחר כך מטגנים אותו במחבת עם קצת חמאה ומניחים לחריפות להתחלף במתיקות, ולצריבה בעיניים להתחלף בריח מנחם של קרמל. מי שטיגן פעם בצל במטבח יודע שאלה הוראות ההפעלה הבסיסיות ביותר של הטבח, כמו ההיא ממרכז שירות הלקוחות שמציעה ‘תכבה את המכשיר, תחכה דקה ותדליק מחדש’ – ומייד הכול מסתדר. לא צריך טכנאי, לא צריך לצאת להפגין, לא צריך להסתכל למציאות בעיניים. מספיק לחתוך בצל.
גילוי וכיסוי בלשון, חיים נחמן ביאליק
עד כאן על לשון המלים. אבל מלבד זה “עוד לאלוה” לשונות בלא מלים: הנגינה, הבכיה, והשחוק. ובכולם זכה ה“חי המדבר”. הללו מתחילים ממקום שהמלים כלות, ולא לסתום באים אלא לפתוח. מבעבעים ועולים הם מן התהום. הם הם עליַת התהום עצמו. ולפיכך יש שהם מציפים וגורפים אותנו בהמון גליהם ואין עומד כנגדם; ולפיכך יש שהם מוציאים את האדם מן הדעת או גם מן העולם; כל יצירת רוח שאין בה מהֵד אחד משלשה אלה, אין חייה חיים ורתוי לה שלא באה לעולם.