מֵעוֹנָה לְעוֹנָה

מְדַלְּגִים בֵּין הָעוֹנוֹת
עִם שְׁלַל רַעֲיוֹנוֹת

גֶשֶׁם בּוֹא

מְקַפְּצִים בַּשְּׁלוּלִיּוֹת
עִם מִגְוַן פְּעִילוּיוֹת

מְטַיְלִים

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ
לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

מֵעוֹנָה לְעוֹנָה

לַחֲצוּ עַל הָעֲנָנִים וְגַלּוּ מָה הֵם מַצְפִּינִים!

"עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ."
(בראשית ח, כב)

גֶשֶׁם בּוֹא

לִפְעִילוּיוֹת נוֹסָפוֹת לַחֲצוּ עַל הַטִּפּוֹת!

"וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ."
(דברים יא, יד)

מְטַיְלִים

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

קַח תָּנָךְ, קַח תַּרְמִיל!
רַעֲיוֹנוֹת לְמַסְלוּלֵי טִיּוּל בְּעִקְבוֹת הַתָּנָךְ

מִשְׂחֲקֵי בְּרִיחָה לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה בַּאֲתָרֵי רָשׁוּת הַטֶּבַע וְהַגַּנִּים

טְרִיוְיָה מְבֻסֶּסֶת מִקּוּם
לַחֲוָיַת נְסִיעָה מִשְׁפַּחְתִּית

שִׁמְרוּ עַל קֶשֶׁר
לוֹקְחִים זְמַן מִבֵּית 929 - בַּקְטַנָה
חֲזָרָה לְמַעְלָה

רֶגַע שֶׁל לִמּוּד

"עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ." (בראשית ח, כב)

כְּשֶׁנֹּחַ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ יָצְאוּ מֵהַתֵּבָה, אֱלוֹהִים הִבְטִיחַ שֶׁיּוֹתֵר הָעוֹלָם לֹא יַפְסִיק מִפְּעֻלָּתוֹ הָרְגִילָה כְּפִי שֶׁקָּרָה בַּמַּבּוּל. כָל הַתַּהֲלִיכִים הַלָּלוּ הַקְּשׁוּרִים זֶה בָּזֶה – הַזְּרִיעָה (שֶׁמְּשֻׁיֶּכֶת כַּיּוֹם לַסְּתָו), הַקָּצִיר (שֶׁמְּשֻׁיָּךְ כַּיּוֹם לָאָבִיב), הַקֹּר שֶׁל הַחֹרֶף, הַחֹם שֶׁל הַקַּיִץ – יַמְשִׁיכוּ לָנוּעַ בַּמַּחֲזוֹרִיּוּת שֶׁל הַטֶּבַע.

הַיְדַעְתֶּם?

כַּיּוֹם אֲנַחְנוּ רְגִילִים לְחַלֵּק אֶת הַשָּׁנָה לְאַרְבַּע עוֹנוֹת: סְתָו, חֹרֶף, אָבִיב, קַיִץ.

אֲבָל בְּעֶצֶם, הַחֲלֻקָּה לְאַרְבַּע עוֹנוֹת מְאַפְיֶנֶת יוֹתֵר אֶת מֶזֶג הָאֲוִיר הָאֵירוֹפִּי וּפָחוֹת אֶת מֶזֶג הָאֲוִיר בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן. נוֹסָף עַל כַּךְ, בַּתָּנָךְ מוֹפִיעוֹת רַק שְׁתֵּי עוֹנוֹת: חֹרֶף וְקַיִץ.

רֶגַע, רֶגַע, אַתֶּם בֶּטַח אוֹמְרִים לְעַצְמְכֶם, כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים שֶׁ”בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם” (שמות לד, יח). אָז יֵשׁ אָבִיב בַּתָּנָךְ! נָכוֹן, הַשֵּׁם “אָבִיב” אָכֵן מֻזְכָּר בַּתָּנָךְ, אֲבָל הַכַּוָּנָה הִיא לַתְּבוּאָה כְּשֶׁהִיא בְּמַצָּב שֶׁל אָבִיב, שֶׁל פְּרִיחָה.

מְעַנְיֵן לָדַעַת שֶׁבַּשָּׂפָה הָאַמְהָרִית, הַמִּלָּה אַבֶּבָּה (הַדּוֹמָה בִּצְלִילָהּ לַמִּלָּה “אָבִיב”) פֵּרוּשָׁהּ “פֶּרַח”, וּמִכָּאן שְׁמָהּ שֶׁל בִּירַת אֶתְיוֹפְּיָה – אָדִיס אַבֶּבָּה, כְּלוֹמַר “פֶּרַח חָדָשׁ”.

וּמָה בְּנוֹגֵעַ לַסְּתָו? אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אֶת הַשִּׁיר שֶׁמְּבֻסָּס עַל הַפָּסוּק מִשִּׁיר הַשִּׁירִים: “כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ” (שיר השירים ב, יא), אָז יֵשׁ גַּם סְתָו בַּתָּנָךְ! אֲבָל שִׂימוּ לֵב מָה אוֹמֵר הַפָּסוּק –, הַסְּתָו נִגְמָר וְאִתּוֹ נִגְמָר הַגֶּשֶׁם. וְאִלּוּ בַּתְּפִיסָה שֶׁלָּנוּ, כַּאֲשֶׁר נִגְמָר הַסְּתָו מַתְחִיל הַחֹרֶף וּמֵבִיא אִתּוֹ אֶת הַגֶּשֶׁם! מִכָּאן אֶפְשָׁר לְהָבִין שֶׁהַמִּלָּה “סְתָו” הַמּוֹפִיעָה בַּתָּנָךְ מְסַמֶּלֶת, דַּוְקָא אֶת עוֹנַת הַחֹרֶף…

עוֹנוֹת בִּתְמוּנוֹת

גָּלוּ 5 תְּמוּנוֹת הַשַּׁיָּכוֹת לְכָל עוֹנָה

מִצְאוּ אֶת הַהֶבְדֵּלִים

בַּחֲנוּ אֶת עַצְמְכֶם

אִלּוּ הָיִיתִי עוֹנָה מֵעוֹנוֹת הַשָּׁנָה, הָיִיתִי:

אֹנֹי לֹא מַמָּשׁ הֶחְלֵטִי,
הֲפַכְפַּךְ וּתְנוּדָתִי.

סְתָו זֶה אֲנִי!

אֲנִי דֵּי סוֹעֵר,
אֶת הַשְּׂמִיכָה מִתְקַשֶּׁה לְשַׁחְרֵר
וּתְנוּ לִי לֶאֱכֹל רַק מָרָק!

חֹרֶף זֶה אֲנִי!

אֲנִי לֹא מַפְסִיק לְהִתְחַדֵּשׁ וְצִבְעוֹנִי וְתָמִיד פִּרְחוֹנִי!

אָבִיב זֶה אֲנִי!

אַף פַּעַם לֹא מִתְעַיֵּף
וַאֲבַטִּיחַ, חֹפֶשׁ וְיָם – הֲכִי כֵּיָף!

קַיִץ זֶה אֲנִי!

חִידוֹן

מַכִּירִים אֶת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה?
בּוֹאוּ נִבְדֹּק זֹאת בְּחִידוֹן!

שְׁלוֹמִית כֹּהֵן אָסִיף

הַמְּשׁוֹרֶרֶת וְהַסּוֹפֶרֶת שְׁלוֹמִית כֹּהֵן אָסִיף נוֹלְדָה בִּשְׁנַת 1949 (קְצָת אַחֲרֵי שֶׁנּוֹלְדָה הַמְּדִינָה). הִיא נוֹלְדָה בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת – בְּעִירָאק וְעָלְתָה לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיְתָה תִּינֹקֶת קְטַנְטַנָּה.
הִיא כָּתְבָה מְאוֹת שִׁירִים וְסִפּוּרִים לִילָדִים שֶׁחֵלֶק גָּדוֹל מֵהֶם אַתֶּם וַדַּאי מַכִּירִים כְּמוֹ “הָאַרְנָב מַמּוּשִׁי” וּ”נְשִׁיקָה בַּכִּיס”.

בֵּין כָּל הַשִּׁירִים יֵשׁ לָהּ לֹא מְעַט שִׁירִים עַל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה וַהֲמוֹן שִׁירִים חָרְפִּיִּים – מְעַנְיֵן לִשְׁאֹל אוֹתָהּ אֵיזוֹ עוֹנָה הִיא הֲכִי אוֹהֶבֶת...
בָּחַרְנוּ לָכֶם שְׁלוֹשָׁה שִׁירִים עוֹנָתִיִּים בִּמְיֻחָד.

הַשָּׁנָה הִיא רַכֶּבֶת
הַשָּׁנָה הִיא רַכֶּבֶת
לָהּ קְרוֹנוֹת תְּרֵיסָר,
הַשָּׁנָה הִיא רַכֶּבֶת
תִּשְׁרֵי הוּא הַקַּטָּר.

בְּקָרוֹן שֶׁל חֹרֶף
רוֹקְדִים הַמְּעִילִים,
בְּקָרוֹן שֶׁל קַיִץ
רוֹקְדִים הַסַּנְדָּלִים.

קָרוֹן מֵבִיא גֶּשֶׁם
אַחֵר רַק מַבְטִיחַ.
קָרוֹן עָמוּס בְּתַפּוּזִים
אַחֵר מְגַלְגֵּל אֲבַטִּיחַ.

נוֹסַעַת הָרַכֶּבֶת
בִּמְסִלָּה עֲגֻלָּה,
אֱלוּל נוֹגֵעַ בְּתִשְׁרֵי
סוֹף שׁוֹרֵק לַהַתְחָלָה.

וְהַיָּרֵחַ מִלְּמַעְלָה
נוֹשֵׁף בַּקְּרוֹנוֹת,
מְגַלְגֵּל הוּא בְּקֶצֶב
חֳדָשִׁים וְעוֹנוֹת.

הַשָּׁנָה הִיא כְּמוֹ רַכֶּבֶת שֶׁנּוֹסַעַת בִּמְסִלָּה עֲגֻלָּה וְאֵין־סוֹפִית – מָה דַּעְתְּכֶם?
יֵשׁ לָכֶם עוֹד רַעֲיוֹנוֹת לְתָאֵר אֶת הַשָּׁנָה?
יְכוֹלִים לְנַסּוֹת וּלְצַיֵּר אֶת הָרַכֶּבֶת הַזֹּאת? נִשְׂמַח לִרְאוֹת אֶת הַצִּיּוּרִים שֶׁלָּכֶם! office@929.org.il
גֶּשֶׁם בְּלִי שֵׁם
כְּשֶׁיָּרַד הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן
אָמְרוּ לִי:
“תִּרְאֶה אֵיךְ הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד
קוֹרְאִים לוֹ הַיּוֹרֶה.”
אָמַרְתִּי: “נָעִים מְאוֹד!”
וְגִלִּיתִי לַיּוֹרֶה אֶת שְׁמִי.
וְהוּא טִפְטֵף עָלַי
וְלֹא זַזְתִּי מִמְּקוֹמִי.

כְּשֶׁיָּרַד הַגֶּשֶׁם הַשֵּׁנִי
שָׁאַלְתִּי: “מָה שְׁמוֹ שֶׁל הַגֶּשֶׁם?”
אָמְרוּ לִי: “זֶהוּ גֶּשֶׁם בְּלִי שֵׁם.
רַק לַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן
וְלַגֶּשֶׁם הָאַחֲרוֹן
יֵשׁ שֵׁם.
בֵּין הַיּוֹרֶה וּבֵין הַמַּלְקוֹשׁ
מָה שֶׁיּוֹרֵד בֵּינֵיהֶם הוּא גֶּשֶׁם בְּלִי שֵׁם.”
וַאֲנִי בַּחֹרֶף
נָתַתִּי שֵׁם
לְכָל גֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד
אֲפִלּוּ לַבָּרָד.

לָמָּה לָתֵת שֵׁמוֹת לִדְבָרִים?
לָמָּה לָתֵת לַגֶּשֶׁם שֵׁם?
אֵילוּ שֵׁמוֹת הֱיִיתֶם נוֹתְנִים לַגְּשָׁמִים שֶׁפְּגַשְׁתֶּם לָאַחֲרוֹנָה?
לִפְעָמִים בַּגֶּשֶׁם
לִפְעָמִים בַּגֶּשֶׁם
מְדַגְדֵּג לִי בַּלֵּב.
אֲנִי יָכוֹל לְחַבֵּק עֵץ
לְנַשֵּׁק פֶּרַח מְטַפְטֵף.

לִפְעָמִים בַּגֶּשֶׁם
אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּחַלּוֹן הָרֶשֶׁת
וְחוֹשֵׁב עַל הַשְּׁלוּלִית שֶׁתִּהְיֶה בַּיָּם
וְעַל הֶחָצֵר שֶׁתִּהְיֶה אֲגַם.
וְיִהְיֶה שָׁם יָם בִּמְקוֹם יַבֶּשֶׁת
עַד שֶׁעָנָן יַעֲנֹד לוֹ קֶשֶׁת.

לִפְעָמִים בַּגֶּשֶׁם
אֲנִי חוֹשֵׁב עַל יוֹנָתָן שֶׁהֶעֱלִיב.
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם אֲנַחְנוּ בְּרִיב.
אֲבָל אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם
אֲנַחְנוּ תָּמִיד חֲבֵרִים.
לְיַד הַשְּׁלוּלִית מְסַפְּרִים
אֶת כָּל הַדְּבָרִים
שֶׁלֹּא סִפַּרְנוּ בִּגְלַל הָרִיב
עַד שֶׁבָּא הַגֶּשֶׁם לְהַקְשִׁיב.

הַגֶּשֶׁם מְשַׁנֶּה לָכֶם אֶת הַהַרְגָּשָׁה?
מָה עוֹד הַגֶּשֶׁם מְשַׁנֶּה לְדַעְתְּכֶם?
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו”ם

שִׁיר וָשִׂיחַ

הֲכִי אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַחֹרֶף
כִּי יֵשׁ לִי יוֹם הֻלֶּדֶת,
וְאֶפְשָׁר לִקְפֹּץ בַּשְּׁלוּלִיּוֹת וּלְהִתְפַּנֵּק עִם אִמָּא בַּשְּׂמִיכָה.
אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת בַּחַלּוֹן וְרוֹאָה אֶת הַיָּם,
אֲנִי נִהְיֵית קְצָת עֲצוּבָה
וְאוֹמֶרֶת: אוּף, מָתַי כְּבָר הַקַּיִץ בָּא?
כִּי הֲכִי אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַקַּיִץ הַחַם,
שֶׁאֶפְשָׁר לָלֶכֶת לַיָּם וְלַבְּרֵכָה וְלָרוּץ יְחֵפִים.
אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי רָצָה בַּשְּׁבִיל וְהַפְּרָחִים מִסְּבִיב עֲצוּבִים,
אֲנִי אוֹמֶרֶת: אוּף, מָתַי כְּבָר יַגִּיעַ הָאָבִיב?
כִּי הֲכִי אֲנִי אוֹהֶבֶת שֶׁהַכֹּל מִסָּבִיב פּוֹרֵחַ,
וַאֲנִי שָׂמָה פֶּרַח בַּשֵּׂעָר,
וְעוֹד אֶחָד בַּכִּיס,
וְאֶפְשָׁר לָצֵאת לְטִיּוּלִים אֲרֻכִּים,
וְאַבָּא אוֹמֵר שֶׁהַנְּמָשִׁים שֶׁלִּי פּוֹרְחִים
וּמְשַׂמְּחִים לִי אֶת הַפָּנִים.
וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת אוּף וְדַי וְעַד מָתַי,
אִמָּא אוֹמֶרֶת: אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת אִתָּךְ,
לֹא חָשׁוּב לִי בִּכְלָל אֵיפֹה אוֹ מָה הָעוֹנָה.
אֲנַחְנוּ עוֹמְדוֹת בַּגִּנָּה,
מוֹדְדוֹת אֶת הַגֹּבַהּ שֶׁלִּי לְפִי הֶחָצָב,
וְאָז – הֲכִי אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת אִמָּא
וַהֲכִי,
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַסְּתָו.

© כל הזכויות שמורות להדס גלבוע

הַזְמָנָה לְשִׂיחָה:

אָז... אֵיזוֹ עוֹנָה הַיַּלְדָּה שֶׁבַּשִּׁיר הֲכִי אוֹהֶבֶת?
לָמָּה?
אֵיזוֹ עוֹנָה אַתֶּם הֲכִי אוֹהֲבִים?
לָמָּה?

רֶגַע שֶׁל לִמּוּד

"וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ."
(דברים יא, יד)

הַיְדַעְתֶּם?

יוֹרֶה הוּא הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן, הוּא מַמְטִיר עָלֵינוּ מַיִם מֵהַשָּׁמַיִם וּמוֹרֶה לָנוּ לְהָכִין אֶת הַמַּגָּפַיִם.
מַלְקוֹשׁ הוּא הַגֶּשֶׁם הָאַחֲרוֹן, גֶּשֶׁם מָלֵא וְקָשֶׁה, שֶׁמַּקְשֶׁה אֶת הַתְּבוּאָה לִפְנֵי הַקָּצִיר.
וּמָטָר הוּא שֵׁם נִרְדָּף לְגֶשֶׁם, וּמִמֶּנּוּ מַגִּיעָה הַמִּלָּה… מִטְרִיָּה!

נִזְכָּרִים בַּמַּבּוּל

בִּזְמַן שֶׁאֲנַחְנוּ מְחַכִּים בַּבַּיִת הַנָּעִים לַגֶּשֶׁם, בּוֹאוּ נִזָּכֵר מָה קָרָה בַּתָּנָךְ כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם נִהְיָה מַבּוּל. מַבּוּל שֶׁל מַמָּשׁ:

שִׁיר קָרִיר

לָבַשְׁתִּי סְוֵדֶר וְגַם מְעִיל
אֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ מַזִּיעַ,
גַּם צָעִיף וְכוֹבַע, הַכֹּל כְּדֵי שֶׁהַחֹרֶף יַגִּיעַ.
אֲפִלּוּ לָבַשְׁתִּי כְּפָפוֹת
וְעַכְשָׁו,
עַכְשָׁו רַק נִשְׁאַר לְחַכּוֹת.

כִּי אוּלַי הוּא כְּמוֹ הַמּוֹרָה,
שֶׁאָמְרָה שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לַכִּתָּה
רַק כְּשֶׁהִיא מַרְגִּישָׁה
שֶׁאֲנַחְנוּ מוּכָנִים לִקְרָאתָהּ.

© כל הזכויות שמורות להדס גלבוע

הַזְמָנָה לְשִׂיחָה:

יֵשׁ מִי שֶׁמִּתְפַּלְּלִים שֶׁיַּגִּיעוּ גְּשָׁמִים,
יֵשׁ מִי שֶׁמִּתְכּוֹנְנִים וּמִתְכּוֹנְנִים,
וְיֵשׁ מִי שֶׁפָּשׁוּט מְחַכִּים.
וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂים?

חִידוֹת גְּשׁוּמוֹת

מָה עוֹשִׂים אִם הַגְּשָׁמִים לֹא מַגִּיעִים?

חִידָה:

פִּיל, גִּ'ירָפָה, הִיפּוֹפּוֹטָם וְקַרְנַף חָלְקוּ מִטְרִיָּה. אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נִרְטַב. כֵּיצַד?

תְּשׁוּבָה:

כִּי לֹא יָרַד גֶּשֶׁם!

חִידָה:

אֲרִיאֵל, רֵעוּת, חַיִּים, דּוֹר וַעֲדִי יָצְאוּ לְטִיּוּל. פִּתְאוֹם הִתְחִיל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת. רַק לַעֲדִי הָיְתָה מִטְרִיָּה קְטַנְטַנָּה, וּבְכָל זֹאת אַף אֶחָד לֹא נִרְטַב. כֵּיצַד?

תְּשׁוּבָה:

רַק אַף אֶחָד לֹא נִרְטַב, הָאַף שֶׁל עֲדִי...

סִפּוּר מְעֻנָּן

מָה עוֹשִׂים אִם הַגְּשָׁמִים לֹא מַגִּיעִים?

לִפְנֵי שָׁנִים, בַּעֲיָרָה רְחוֹקָה, שָׂרְרָה בַּצֹּרֶת.
תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה חִפְּשׂוּ פִּתְרוֹן, שֶׁנָּהוּג לְפִי הַמָּסֹרֶת.
רַב הָעֲיָרָה קָבַע יוֹם שֶׁל צוֹם
וְתוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה לֹא אָכְלוּ וְלֹא שָׁתוּ – לַמְרוֹת הַחֹם!
“אוּף, לֹא אָכַלְתִּי מְאוּמָה –
אֲבָל זֶה לֹא מַשְׁפִּיעַ.”
“לֹא שָׁתִיתִי יְמָמָה!
וְהַגֶּשֶׁם לֹא מַגִּיעַ!”
כָּל הַתּוֹשָׁבִים הִתְלוֹנְנוּ בַּהֲמֻלָּה
וְרַב הָעֲיָרָה הִכְרִיז – תְּפִלָּה!
הִתְלַחְשְׁשׁוּ אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה:
“צָרִיךְ מִישֶׁהוּ שֶׁתְּפִלָּתוֹ תִּפְתַּח אֶת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם
וְאוּלַי סוֹף-סוֹף יַגִּיעוּ הֵנָּה מַיִם.

“מִהֲרוּ וְהֵבִיאוּ אֶת רֹאשׁ הָעִיר –
“הוּא הֲרֵי הֲכִי בָּכִיר!”
הִתְפַּלֵּל רֹאשׁ הָעִיר כִּשְׁעָתַיִם
“אֲבָל… זֶה לֹא מַשְׁפִּיעַ”,
הִגְבִּיר אֶת קוֹלוֹ לַשָּׁמַיִם ו…
“הַגֶּשֶׁם… לֹא מַגִּיעַ!”

נֶחְפְּזוּ וְהֵבִיאוּ אֶת הַשּׁוֹפֶטֶת –
“הִיא הֲרֵי תָּמִיד צוֹדֶקֶת!”
הִתְפַּלְּלָה הַשּׁוֹפֶטֶת בִּרְצִינוּת רַבָּה
“אֲבָל… זֶה לֹא מַשְׁפִּיעַ”,
נָשְׂאָה הִיא דְּבָרִים מֵעֹמֶק לִבָּה ו…
“הַגֶּשֶׁם… לֹא מַגִּיעַ!”

כּוֹחוֹתֵיהֶם אָזְלוּ, אֲבָל הֵם לֹא וִתְּרוּ,
אֶת רוֹפֵא הָעֲיָרָה לְשָׁם הֵם גָּרְרוּ!
“הוּא הֲרֵי הֲכִי חָכָם וְתָמִיד יוֹדֵעַ הַכֹּל –
אָז אוּלַי הוּא, הוּא הַקּוֹל!”
הִתְפַּלֵּל הָרוֹפֵא לְלֹא הַפְסָקוֹת
“אֲבָל… זֶה לֹא מַשְׁפִּיעַ”,
הִתְפַּלֵּל הָרוֹפֵא בְּלַחַשׁ וּבִצְעָקוֹת ו…
“הַגֶּשֶׁם… לֹא מַגִּיעַ!”

זָעֲקוּ תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה בְּיֵאוּשׁ וּבְאֵימָה:
“זֶהוּ! נָמוּת כָּאן בַּצָּמָא!”
עַד שֶׁיֶּלֶד קָטָן הִגִּיעַ: “רֶגַע, יֵשׁ לִי רַעְיוֹן”
אָמַר, וְהוֹסִיף: “תְּנוּ לִי עוֹד נִסָּיוֹן”.
הוּא הִזְמִין לְשָׁם אֶת הַ… מּוֹרָה
וְאָמַר לָהּ שֶׁעַכְשָׁו תּוֹרָהּ.
הַמּוֹרָה הָיְתָה נְבוֹכָה וּשְׁקֵטָה
וְהַתַּלְמִיד לָחַשׁ לָהּ: “כְּמוֹ בַּכִּתָּה”.

הִיא הֵחֵלָּה בִּתְפִלָּה חֲרִישִׁית וּרְגִישָׁה,
“מַשִּׁיב הָרוּחַ”, הִיא לָחֲשָׁה.
נִשְׁמְעוּ לְחִישׁוֹת “זֶה מַשְׁפִּיעַ…”
“מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם”,הִיא בִּקְּשָׁה.
כָּל הָעֲיָרָה נִרְעֲשָׁה ו…
“הַגֶּשֶׁם… הִגִּיעַ!”

פָּנָה הָרַב לַיֶּלֶד וְשָׁאַל,
“כֵּיצַד יָדַעְתָּ שֶׁדַּוְקָא הַמּוֹרָה?”
הֵשִׁיב הַיֶּלֶד, “כִּי הַמּוֹרָה הַזֹּאת, יֵשׁ לָהּ כּוֹחוֹת-עַל.”
הִבִּיט בּוֹ הָרַב בִּפְלִיאָה: “לְמָה הַכַּוָּנָה?”
וְהַתַּלְמִיד הִמְשִׁיךְ וְעָנָה:
“אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ הִיא מַצְלִיחָה, אֲבָל אֶצְלָהּ בַּכִּתָּה הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי קוֹרֶה. נְקֻדָּה.
הִיא לֹא מְוַתֶּרֶת עַל שׁוֹם תַּלְמִיד אוֹ תַּלְמִידָה.
לֹא עַל זֶה שֶׁבְּקֹשִׁי מַגִּיעַ לַכִּתָּה וְשֶׁתָּמִיד אֵין לוֹ חוֹבְרוֹת,
וְלֹא עַל זֹאת שֶׁמַּגִּיעָה אֲבָל עוֹשָׂה צָרוֹת.”

הָרַב הִשְׁתַּתֵּק, חָשַׁב וְאָז אָמַר לַמּוֹרָה:
“אַתְּ בְּעַצְמֵךְ מוֹרִידָה גֶּשֶׁם לְתִפְאָרָה,
גֶּשֶׁם שֶׁל חֶסֶד וְחֶמְלָה.
אַתְּ מְחוֹלֶלֶת נִסִּים בַּכִּתָּה
וְזוֹ הִיא סְגֻלָּה וּמַעֲלָה.”
עֵינֶיהָ שֶׁל הַמּוֹרָה דָּמְעוּ מֵהִתְרַגְּשׁוּת,
וְאַף עַיִן בָּעֲיָרָה לֹא נִשְׁאֲרָה יְבֵשָׁה לַהִתְרַחֲשׁוּת.
הִתְעַרְבְּבוּ הַדְּמָעוֹת בְּמֵי הַגְּשָׁמִים,
וּמֵאָז בָּעֲיָרָה אוֹמְרִים:
“הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וְקַשּׁוּבִים לְמַעֲשִׂים טוֹבִים.”

(נכתב בהשראת: תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כד, עמוד א)

© כל הזכויות שמורות להדס גלבוע

תִּפְזֹרֶת חָרְפִּית

עִזְרוּ לַחֹרֶף לְהַגִּיעַ!
מִצְאוּ אֶת כָּל 20 הַמִּלִּים הַקְּשׁוּרוֹת לַחֹרֶף, וְאָז אוּלַי הוּא יָבוֹא!

יְצִירָה סַגְרִירִית

אוּלַי תִּרְצוּ לְהַכְנִיס אֶת הַגֶּשֶׁם אֲלֵיכֶם הַבַּיְתָה?

  • הַדְפִּיסוּ אֶת הַדַּף
  • גִּזְרוּ אֶת הַטִּפּוֹת וְאֶת הֶעָנָן לְפִי הַסִּמּוּן הַמְּקֻוְקָו.
  • צִבְעוּ בְּסַבְלָנוּת וְעַטְּרוּ בְּאַהֲבָה.
  • בְּעֶזְרַת דֶּבֶק סְטִיק, הַדְבִּיקוּ אֶת הַטִּפּוֹת זוֹ לָזוֹ מִסָּבִיב לַחוּט.
  • קִשְּׁרוּ אֶת הַחוּטִים לֶעָנָן.
  • תְּלוּ אֶת הֶעָנָן בַּבַּיִת.
  • הִזָּהֲרוּ לֹא לְהֵרָטֵב!

"קוד העתיקות" - משחק בריחה

צאו לשטח, אספו רמזים ופצחו את "קוד העתיקות" בתל המקראי!

במסגרת שיתוף פעולה בין מיזם 929 לרשות הטבע והגנים, אנחנו מזמינים אתכם לצאת לשטח ולשחק ב’״קוד העתיקות”. 

“קוד העתיקות” – פעילות ערכת בריחה חווייתית לכל המשפחה, בארבעה אתרים מקראיים נבחרים של רט”ג: תל חצור, תל דור, תל מגידו ותל באר שבע.
על המשתתפים בפעילות לפתור את כל המשימות המתחבאות בשטח, בדיגיטל ובערכת המשחק ולפצח את “קוד העתיקות”!

"קוד העתיקות" - מרחב בריחה בגן לאומי תל דור

לאן נעלם העוגן העתיק? אספו רמזים ופצחו את "קוד העתיקות" לפני שישובו השודדים.

המרדף אחר החרפושית המצרית - מרחב בריחה חווייתי בגן לאומי תל חצור

אחרי החוויה המשפחתית המסעירה הזאת לעולם לא תוכלו עוד להישאר אדישים למשמע המילה "חרפושית".

גן לאומי תל מגידו - לאן נעלם החותם של עבד ירבעם?

החותם המלכותי, היחיד מסוגו בעולם, נגנב. השודדים הצליחו להימלט, אבל החביאו את החותם באתר גן לאומי תל מגידו.

גן לאומי תל באר שבע - מרחב הבריחה "קוד העתיקות"

הרפתקה לכל המשפחה בעיר המקראית, כמה דקות מבאר שבע.