מְחַכִּים לַגְשָׁמִים!
פְּעִילוּיוֹת מְחַמְמוֹת לְיָמִים קָרִים

מֵעוֹנָה לְעוֹנָה

מְדַלְּגִים בֵּין הָעוֹנוֹת
עִם שְׁלַל רַעֲיוֹנוֹת

גֶשֶׁם בּוֹא

מְקַפְּצִים בַּשְּׁלוּלִיּוֹת
עִם מִגְוַן פְּעִילוּיוֹת

מְטַיְלִים

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ
לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

מֵעוֹנָה לְעוֹנָה

לַחֲצוּ עַל הָעֲנָנִים וְגַלּוּ מָה הֵם מַצְפִּינִים!

"עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ."
(בראשית ח, כב)

גֶשֶׁם בּוֹא

לִפְעִילוּיוֹת נוֹסָפוֹת לַחֲצוּ עַל הַטִּפּוֹת!

"וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ."
(דברים יא, יד)

מְטַיְלִים

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

קַח תָּנָךְ, קַח תַּרְמִיל!
רַעֲיוֹנוֹת לְמַסְלוּלֵי טִיּוּל בְּעִקְבוֹת הַתָּנָךְ

מִשְׂחֲקֵי בְּרִיחָה לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה בַּאֲתָרֵי רָשׁוּת הַטֶּבַע וְהַגַּנִּים

טְרִיוְיָה מְבֻסֶּסֶת מִקּוּם
לַחֲוָיַת נְסִיעָה מִשְׁפַּחְתִּית

שִׁמְרוּ עַל קֶשֶׁר

לוֹקְחִים זְמַן מִבֵּית 929 - בַּקְטַנָה

חֲזָרָה לְמַעְלָה

רֶגַע שֶׁל לִמּוּד

"עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ." (בראשית ח, כב)

כְּשֶׁנֹּחַ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ יָצְאוּ מֵהַתֵּבָה, אֱלוֹהִים הִבְטִיחַ שֶׁיּוֹתֵר הָעוֹלָם לֹא יַפְסִיק מִפְּעֻלָּתוֹ הָרְגִילָה כְּפִי שֶׁקָּרָה בַּמַּבּוּל. כָל הַתַּהֲלִיכִים הַלָּלוּ הַקְּשׁוּרִים זֶה בָּזֶה – הַזְּרִיעָה (שֶׁמְּשֻׁיֶּכֶת כַּיּוֹם לַסְּתָו), הַקָּצִיר (שֶׁמְּשֻׁיָּךְ כַּיּוֹם לָאָבִיב), הַקֹּר שֶׁל הַחֹרֶף, הַחֹם שֶׁל הַקַּיִץ – יַמְשִׁיכוּ לָנוּעַ בַּמַּחֲזוֹרִיּוּת שֶׁל הַטֶּבַע.

הַיְדַעְתֶּם?

כַּיּוֹם אֲנַחְנוּ רְגִילִים לְחַלֵּק אֶת הַשָּׁנָה לְאַרְבַּע עוֹנוֹת: סְתָו, חֹרֶף, אָבִיב, קַיִץ.

אֲבָל בְּעֶצֶם, הַחֲלֻקָּה לְאַרְבַּע עוֹנוֹת מְאַפְיֶנֶת יוֹתֵר אֶת מֶזֶג הָאֲוִיר הָאֵירוֹפִּי וּפָחוֹת אֶת מֶזֶג הָאֲוִיר בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן. נוֹסָף עַל כַּךְ, בַּתָּנָךְ מוֹפִיעוֹת רַק שְׁתֵּי עוֹנוֹת: חֹרֶף וְקַיִץ.

רֶגַע, רֶגַע, אַתֶּם בֶּטַח אוֹמְרִים לְעַצְמְכֶם, כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים שֶׁ”בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם” (שמות לד, יח). אָז יֵשׁ אָבִיב בַּתָּנָךְ! נָכוֹן, הַשֵּׁם “אָבִיב” אָכֵן מֻזְכָּר בַּתָּנָךְ, אֲבָל הַכַּוָּנָה הִיא לַתְּבוּאָה כְּשֶׁהִיא בְּמַצָּב שֶׁל אָבִיב, שֶׁל פְּרִיחָה.

מְעַנְיֵן לָדַעַת שֶׁבַּשָּׂפָה הָאַמְהָרִית, הַמִּלָּה אַבֶּבָּה (הַדּוֹמָה בִּצְלִילָהּ לַמִּלָּה “אָבִיב”) פֵּרוּשָׁהּ “פֶּרַח”, וּמִכָּאן שְׁמָהּ שֶׁל בִּירַת אֶתְיוֹפְּיָה – אָדִיס אַבֶּבָּה, כְּלוֹמַר “פֶּרַח חָדָשׁ”.

וּמָה בְּנוֹגֵעַ לַסְּתָו? אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אֶת הַשִּׁיר שֶׁמְּבֻסָּס עַל הַפָּסוּק מִשִּׁיר הַשִּׁירִים: “כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ” (שיר השירים ב, יא), אָז יֵשׁ גַּם סְתָו בַּתָּנָךְ! אֲבָל שִׂימוּ לֵב מָה אוֹמֵר הַפָּסוּק –, הַסְּתָו נִגְמָר וְאִתּוֹ נִגְמָר הַגֶּשֶׁם. וְאִלּוּ בַּתְּפִיסָה שֶׁלָּנוּ, כַּאֲשֶׁר נִגְמָר הַסְּתָו מַתְחִיל הַחֹרֶף וּמֵבִיא אִתּוֹ אֶת הַגֶּשֶׁם! מִכָּאן אֶפְשָׁר לְהָבִין שֶׁהַמִּלָּה “סְתָו” הַמּוֹפִיעָה בַּתָּנָךְ מְסַמֶּלֶת, דַּוְקָא אֶת עוֹנַת הַחֹרֶף…

שְׁלוֹמִית כֹּהֵן אָסִיף

הַמְּשׁוֹרֶרֶת וְהַסּוֹפֶרֶת שְׁלוֹמִית כֹּהֵן אָסִיף נוֹלְדָה בִּשְׁנַת 1949 (קְצָת אַחֲרֵי שֶׁנּוֹלְדָה הַמְּדִינָה). הִיא נוֹלְדָה בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת – בְּעִירָאק וְעָלְתָה לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיְתָה תִּינֹקֶת קְטַנְטַנָּה.
הִיא כָּתְבָה מְאוֹת שִׁירִים וְסִפּוּרִים לִילָדִים שֶׁחֵלֶק גָּדוֹל מֵהֶם אַתֶּם וַדַּאי מַכִּירִים כְּמוֹ “הָאַרְנָב מַמּוּשִׁי” וּ”נְשִׁיקָה בַּכִּיס”.

בֵּין כָּל הַשִּׁירִים יֵשׁ לָהּ לֹא מְעַט שִׁירִים עַל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה וַהֲמוֹן שִׁירִים חָרְפִּיִּים – מְעַנְיֵן לִשְׁאֹל אוֹתָהּ אֵיזוֹ עוֹנָה הִיא הֲכִי אוֹהֶבֶת...
בָּחַרְנוּ לָכֶם שְׁלוֹשָׁה שִׁירִים עוֹנָתִיִּים בִּמְיֻחָד.

הַשָּׁנָה הִיא רַכֶּבֶת
הַשָּׁנָה הִיא רַכֶּבֶת
לָהּ קְרוֹנוֹת תְּרֵיסָר,
הַשָּׁנָה הִיא רַכֶּבֶת
תִּשְׁרֵי הוּא הַקַּטָּר.

בְּקָרוֹן שֶׁל חֹרֶף
רוֹקְדִים הַמְּעִילִים,
בְּקָרוֹן שֶׁל קַיִץ
רוֹקְדִים הַסַּנְדָּלִים.

קָרוֹן מֵבִיא גֶּשֶׁם
אַחֵר רַק מַבְטִיחַ.
קָרוֹן עָמוּס בְּתַפּוּזִים
אַחֵר מְגַלְגֵּל אֲבַטִּיחַ.

נוֹסַעַת הָרַכֶּבֶת
בִּמְסִלָּה עֲגֻלָּה,
אֱלוּל נוֹגֵעַ בְּתִשְׁרֵי
סוֹף שׁוֹרֵק לַהַתְחָלָה.

וְהַיָּרֵחַ מִלְּמַעְלָה
נוֹשֵׁף בַּקְּרוֹנוֹת,
מְגַלְגֵּל הוּא בְּקֶצֶב
חֳדָשִׁים וְעוֹנוֹת.

הַשָּׁנָה הִיא כְּמוֹ רַכֶּבֶת שֶׁנּוֹסַעַת בִּמְסִלָּה עֲגֻלָּה וְאֵין־סוֹפִית – מָה דַּעְתְּכֶם?
יֵשׁ לָכֶם עוֹד רַעֲיוֹנוֹת לְתָאֵר אֶת הַשָּׁנָה?
יְכוֹלִים לְנַסּוֹת וּלְצַיֵּר אֶת הָרַכֶּבֶת הַזֹּאת? נִשְׂמַח לִרְאוֹת אֶת הַצִּיּוּרִים שֶׁלָּכֶם! office@929.org.il

גֶּשֶׁם בְּלִי שֵׁם
כְּשֶׁיָּרַד הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן
אָמְרוּ לִי:
“תִּרְאֶה אֵיךְ הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד
קוֹרְאִים לוֹ הַיּוֹרֶה.”
אָמַרְתִּי: “נָעִים מְאוֹד!”
וְגִלִּיתִי לַיּוֹרֶה אֶת שְׁמִי.
וְהוּא טִפְטֵף עָלַי
וְלֹא זַזְתִּי מִמְּקוֹמִי.

כְּשֶׁיָּרַד הַגֶּשֶׁם הַשֵּׁנִי
שָׁאַלְתִּי: “מָה שְׁמוֹ שֶׁל הַגֶּשֶׁם?”
אָמְרוּ לִי: “זֶהוּ גֶּשֶׁם בְּלִי שֵׁם.
רַק לַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן
וְלַגֶּשֶׁם הָאַחֲרוֹן
יֵשׁ שֵׁם.
בֵּין הַיּוֹרֶה וּבֵין הַמַּלְקוֹשׁ
מָה שֶׁיּוֹרֵד בֵּינֵיהֶם הוּא גֶּשֶׁם בְּלִי שֵׁם.”
וַאֲנִי בַּחֹרֶף
נָתַתִּי שֵׁם
לְכָל גֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד
אֲפִלּוּ לַבָּרָד.

לָמָּה לָתֵת שֵׁמוֹת לִדְבָרִים?
לָמָּה לָתֵת לַגֶּשֶׁם שֵׁם?
אֵילוּ שֵׁמוֹת הֱיִיתֶם נוֹתְנִים לַגְּשָׁמִים שֶׁפְּגַשְׁתֶּם לָאַחֲרוֹנָה?

לִפְעָמִים בַּגֶּשֶׁם
לִפְעָמִים בַּגֶּשֶׁם
מְדַגְדֵּג לִי בַּלֵּב.
אֲנִי יָכוֹל לְחַבֵּק עֵץ
לְנַשֵּׁק פֶּרַח מְטַפְטֵף.

לִפְעָמִים בַּגֶּשֶׁם
אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּחַלּוֹן הָרֶשֶׁת
וְחוֹשֵׁב עַל הַשְּׁלוּלִית שֶׁתִּהְיֶה בַּיָּם
וְעַל הֶחָצֵר שֶׁתִּהְיֶה אֲגַם.
וְיִהְיֶה שָׁם יָם בִּמְקוֹם יַבֶּשֶׁת
עַד שֶׁעָנָן יַעֲנֹד לוֹ קֶשֶׁת.

לִפְעָמִים בַּגֶּשֶׁם
אֲנִי חוֹשֵׁב עַל יוֹנָתָן שֶׁהֶעֱלִיב.
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם אֲנַחְנוּ בְּרִיב.
אֲבָל אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם
אֲנַחְנוּ תָּמִיד חֲבֵרִים.
לְיַד הַשְּׁלוּלִית מְסַפְּרִים
אֶת כָּל הַדְּבָרִים
שֶׁלֹּא סִפַּרְנוּ בִּגְלַל הָרִיב
עַד שֶׁבָּא הַגֶּשֶׁם לְהַקְשִׁיב.

הַגֶּשֶׁם מְשַׁנֶּה לָכֶם אֶת הַהַרְגָּשָׁה?
מָה עוֹד הַגֶּשֶׁם מְשַׁנֶּה לְדַעְתְּכֶם?

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו”ם

סִפּוּר מְעֻנָּן

מָה עוֹשִׂים אִם הַגְּשָׁמִים לֹא מַגִּיעִים?

לִפְנֵי שָׁנִים, בַּעֲיָרָה רְחוֹקָה, שָׂרְרָה בַּצֹּרֶת.
תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה חִפְּשׂוּ פִּתְרוֹן, שֶׁנָּהוּג לְפִי הַמָּסֹרֶת.
רַב הָעֲיָרָה קָבַע יוֹם שֶׁל צוֹם
וְתוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה לֹא אָכְלוּ וְלֹא שָׁתוּ – לַמְרוֹת הַחֹם!
“אוּף, לֹא אָכַלְתִּי מְאוּמָה –
אֲבָל זֶה לֹא מַשְׁפִּיעַ.”
“לֹא שָׁתִיתִי יְמָמָה!
וְהַגֶּשֶׁם לֹא מַגִּיעַ!”
כָּל הַתּוֹשָׁבִים הִתְלוֹנְנוּ בַּהֲמֻלָּה
וְרַב הָעֲיָרָה הִכְרִיז – תְּפִלָּה!
הִתְלַחְשְׁשׁוּ אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה:
“צָרִיךְ מִישֶׁהוּ שֶׁתְּפִלָּתוֹ תִּפְתַּח אֶת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם
וְאוּלַי סוֹף-סוֹף יַגִּיעוּ הֵנָּה מַיִם.

“מִהֲרוּ וְהֵבִיאוּ אֶת רֹאשׁ הָעִיר –
“הוּא הֲרֵי הֲכִי בָּכִיר!”
הִתְפַּלֵּל רֹאשׁ הָעִיר כִּשְׁעָתַיִם
“אֲבָל… זֶה לֹא מַשְׁפִּיעַ”,
הִגְבִּיר אֶת קוֹלוֹ לַשָּׁמַיִם ו…
“הַגֶּשֶׁם… לֹא מַגִּיעַ!”

נֶחְפְּזוּ וְהֵבִיאוּ אֶת הַשּׁוֹפֶטֶת –
“הִיא הֲרֵי תָּמִיד צוֹדֶקֶת!”
הִתְפַּלְּלָה הַשּׁוֹפֶטֶת בִּרְצִינוּת רַבָּה
“אֲבָל… זֶה לֹא מַשְׁפִּיעַ”,
נָשְׂאָה הִיא דְּבָרִים מֵעֹמֶק לִבָּה ו…
“הַגֶּשֶׁם… לֹא מַגִּיעַ!”

כּוֹחוֹתֵיהֶם אָזְלוּ, אֲבָל הֵם לֹא וִתְּרוּ,
אֶת רוֹפֵא הָעֲיָרָה לְשָׁם הֵם גָּרְרוּ!
“הוּא הֲרֵי הֲכִי חָכָם וְתָמִיד יוֹדֵעַ הַכֹּל –
אָז אוּלַי הוּא, הוּא הַקּוֹל!”
הִתְפַּלֵּל הָרוֹפֵא לְלֹא הַפְסָקוֹת
“אֲבָל… זֶה לֹא מַשְׁפִּיעַ”,
הִתְפַּלֵּל הָרוֹפֵא בְּלַחַשׁ וּבִצְעָקוֹת ו…
“הַגֶּשֶׁם… לֹא מַגִּיעַ!”

זָעֲקוּ תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה בְּיֵאוּשׁ וּבְאֵימָה:
“זֶהוּ! נָמוּת כָּאן בַּצָּמָא!”
עַד שֶׁיֶּלֶד קָטָן הִגִּיעַ: “רֶגַע, יֵשׁ לִי רַעְיוֹן”
אָמַר, וְהוֹסִיף: “תְּנוּ לִי עוֹד נִסָּיוֹן”.
הוּא הִזְמִין לְשָׁם אֶת הַ… מּוֹרָה
וְאָמַר לָהּ שֶׁעַכְשָׁו תּוֹרָהּ.
הַמּוֹרָה הָיְתָה נְבוֹכָה וּשְׁקֵטָה
וְהַתַּלְמִיד לָחַשׁ לָהּ: “כְּמוֹ בַּכִּתָּה”.

הִיא הֵחֵלָּה בִּתְפִלָּה חֲרִישִׁית וּרְגִישָׁה,
“מַשִּׁיב הָרוּחַ”, הִיא לָחֲשָׁה.
נִשְׁמְעוּ לְחִישׁוֹת “זֶה מַשְׁפִּיעַ…”
“מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם”,הִיא בִּקְּשָׁה.
כָּל הָעֲיָרָה נִרְעֲשָׁה ו…
“הַגֶּשֶׁם… הִגִּיעַ!”

פָּנָה הָרַב לַיֶּלֶד וְשָׁאַל,
“כֵּיצַד יָדַעְתָּ שֶׁדַּוְקָא הַמּוֹרָה?”
הֵשִׁיב הַיֶּלֶד, “כִּי הַמּוֹרָה הַזֹּאת, יֵשׁ לָהּ כּוֹחוֹת-עַל.”
הִבִּיט בּוֹ הָרַב בִּפְלִיאָה: “לְמָה הַכַּוָּנָה?”
וְהַתַּלְמִיד הִמְשִׁיךְ וְעָנָה:
“אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ הִיא מַצְלִיחָה, אֲבָל אֶצְלָהּ בַּכִּתָּה הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי קוֹרֶה. נְקֻדָּה.
הִיא לֹא מְוַתֶּרֶת עַל שׁוֹם תַּלְמִיד אוֹ תַּלְמִידָה.
לֹא עַל זֶה שֶׁבְּקֹשִׁי מַגִּיעַ לַכִּתָּה וְשֶׁתָּמִיד אֵין לוֹ חוֹבְרוֹת,
וְלֹא עַל זֹאת שֶׁמַּגִּיעָה אֲבָל עוֹשָׂה צָרוֹת.”

הָרַב הִשְׁתַּתֵּק, חָשַׁב וְאָז אָמַר לַמּוֹרָה:
“אַתְּ בְּעַצְמֵךְ מוֹרִידָה גֶּשֶׁם לְתִפְאָרָה,
גֶּשֶׁם שֶׁל חֶסֶד וְחֶמְלָה.
אַתְּ מְחוֹלֶלֶת נִסִּים בַּכִּתָּה
וְזוֹ הִיא סְגֻלָּה וּמַעֲלָה.”
עֵינֶיהָ שֶׁל הַמּוֹרָה דָּמְעוּ מֵהִתְרַגְּשׁוּת,
וְאַף עַיִן בָּעֲיָרָה לֹא נִשְׁאֲרָה יְבֵשָׁה לַהִתְרַחֲשׁוּת.
הִתְעַרְבְּבוּ הַדְּמָעוֹת בְּמֵי הַגְּשָׁמִים,
וּמֵאָז בָּעֲיָרָה אוֹמְרִים:
“הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וְקַשּׁוּבִים לְמַעֲשִׂים טוֹבִים.”

(נכתב בהשראת: תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כד, עמוד א)

© כל הזכויות שמורות להדס גלבוע