שֹׁרֶשׁ

"אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן."
(הושע יד, ו)

“יך שורשיו” אומר הושע, והקורא תוהה איך אל מילים יפות כל כך כמו טל ושושנה, הצטרף ה”יך”, מדוע יש להכות שורש ולא לנטוע או להעמיק. אך הושע, שלאורך ספרו ראה כל כך הרבה מכאוב, מבקש להפוך את הכאב מתוכו, הוא מבקש לאחוז בכאב וממנו להוליד ולהצמיח. להכות שורש.
(דניאל שרשבסקי)

צילה זן־בר צור

הָאַיָּלוֹת יוֹדְעוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַמַּעְיָן.
אֲנִי יוֹדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.
סָבָתִי יוֹדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הָאֱלֹהִים.
כָּל הַדְּרָכִים רוֹעֲדוֹת תַּחַת רַגְלֵינוּ.
‘הָאֲדָמָה יַצִּיבָה’, הִיא אוֹמֶרֶת בְּעֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת.
‘זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁרוֹעֵד עָמֹק כְּמוֹ בֶּכִי’.
אֲנִי מַמְשִׁיכָה בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.
כָּל רַעַד הוֹפֵךְ בִּי שֹׁרֶשׁ.

מוטב, אגי משעול

מוּטָב עַכְשָׁו לִהְיוֹת חַמָּנִית,
לְפַתֵּל אֶת הַצַּוָּאר
לְכִוּוּן הָאוֹר
וְאַחֲרֵי הַפְּרִיחָה
לֹא לָסֹב שׁוּב לְאָחוֹר
אֶל הַשְּׁקִיעוֹת.

מוּטָב לְהַרְבּוֹת צָהֹב
שֶׁיַּעֲמִיק אֶת כְּחוֹל הַלׇּזוּלִי
שֶׁל הָרָקִיעַ,
וּבִמְקוֹם לָרִיב עִם עֵץ
מוּטָב כָּמוֹהוּ
לְהַעֲמִיק שָׁרָשִׁים

כִּי גַּם בְּלִי וֶרְטִיגוֹ
אֲדָמָה אֶצְלִי הִיא שָׁמַיִם.
בתמונה: שורשים — מנורה
יעקב אגם | 1985 פלדת אל־חלד, תל אביב
צילה זן־בר צור, מתוך: אנאר באלח'י – שירה סופית, 2018. © כל הזכויות שמורות למחברת.
אגי משעול, "מוטב", מתוך השיר "קפל". © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.