שְׁאֵלָה

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה?"
(שמות ג, ג)

הוא הרגיש די נוח בין הכבשים, מתרוצץ במדבר, מדי פעם מתיישב על סלע ומחלל בחליל. אך לפתע משהו הסיט את תשומת ליבו, לפתע התעוררה בו שאלה, וההתעוררות הזו היא שהפכה את עולמו. מספרים על שבט עתיק שהחברים בו מציירים את אלוהים בצורת סימן שאלה.
(דניאל שרשבסקי)

שאלה מצחיקה, דן פגיס

כמו הפרופסור המפוזר שצלצל הביתה ושאל: “אני כאן, איפה אני צריך להיות?”, כך צלצלתי אני ושאלתי: “אני דן, מי אני צריך להיות?”, ומרוב פיזור נפש לא הרגשתי שהקו תפוס.

אהוד מנור, מתוך עד סוף הקיץ

עד סוף הקיץ
אדע את התשובה,
את פשר הקולות אלמד,
את כל החלומות,
אפתור את הפחדים
בסוף הקיץ שוב אשב בין ידידים.

אנה ואיש הסנונית, גבריאל סביט

אחר זמן קצר התיישבה שוב על ברכיה והביטה אל איש הסנונית.

איש הסנונית? שאלה
ואיש הסנונית ענה, כן
אני רוצה לדעת פעם את הכול, כמוך.

כעת פניו של איש הסנונית הרצינו באמת, והוא ישב בדממה במשך זמן כה רב עד שאנה לא חשבה שיענה לה. אך לבסוף, שאף במהירות שאיפה קטנה וחדה כקצה של מחט אורן והחל לדבר:
אני לא יודע הכל יקירתי, אמר. ואני גם לא רוצה לדעת הכל. זה לא נראה לי נעים במיוחד. ידע הוא דבר חשוב כמובן, כי הדברים שאנחנו יודעים הם הכלים שלנו, ובלי כלים טובים קשה לשרוד בעולם.
אבל ידע זה גם סוג של מוות. יש בשאלה כל הפוטנציאל שבעולם, מהבחינה הזאת, כל פיסת מידע היא עקרה וחסרת תוחלת. שאלות, אנה – שאלות הן הרבה יותר חשובות מתשובות והן גם לא מתפוצצות לך בפרצוף. אם תמשיכי לשאול שאלות, לא תהיי רחוקה אף פעם מדרך המלך.

אנה לא הבינה. למה?
איש הסנונית חייך. טוב מאוד.

שאֵלה, רבקה מרים

בְּכָל עוֹנָה מֵעוֹנוֹת הַשָּׁנָה נִשְׁאֲלָה הַשְּׁאֵלָה אַחֶרֶת
וְטָעָה הַקָּהָל לַחְשֹׁב שֶׁשְּׁאֵלוֹת רַבּוֹת הֵן
וְלֹא אוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה הָאַחַת הַחוֹזֶרֶת
שֶׁלְּמַעֲנֶה אֵינָהּ נִזְקֶקֶת,
וְיִעוּדָהּ רַק לַחְלֹף עַל פְּנֵי הַבְּרִיּוֹת, מְשַׁנָּה אֲרֶשֶׁת פְּנֵיהֶם
מַגְבִּיהָה וּמַשְׁפִּילָה שִׂפְתֵיהֶם וְגַבּוֹת־עֵינֵיהֶם לִצְלִילֶיהָ
כְּעִפָּרוֹן הָרוֹשֵׁם תְּנוּדוֹת חֹם וְקֹר.
לי עברון ועקנין, "זמן", מתוך: מאזניים, גיליון 5, אגודת הסופרים. © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"
מאיר שלו, כימים אחדים, 1994. © כל הזכויות שמורות להוצאת עם עובד.
רחל חלפי, "איזה סוס פרא נפלא הזמן". © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.
יענקלה רוטבליט, "לקחת את ידי בידך" (חלק מהיצירה). © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
תמונה: גוף שעון / שער 00
מור אלעזר | 2021, רדי מייד 280*40*60
לי עברון ועקנין, "זמן", מתוך: מאזניים, גיליון 5, אגודת הסופרים. © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"
מאיר שלו, כימים אחדים, 1994. © כל הזכויות שמורות להוצאת עם עובד.
רחל חלפי, "איזה סוס פרא נפלא הזמן". © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.
יענקלה רוטבליט, "לקחת את ידי בידך" (חלק מהיצירה). © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם