929 בקטנה | אור ותקווה | לגרש את החושך

מַחְשָׁבוֹת וּפְעִילוּיוֹת מְחַמְּמוֹת

מִשְׂחָקִים וְשִׁירִים מְאִירִים

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ
לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

מִשְׂחָקִים וְשִׁירִים מְאִירִים

"וּמָתוֹק הָאוֹר, וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ." (קהלת יא, ז)

לַחֲצוּ עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְעַל אוֹרָהּ וְגַלּוּ מָה הִיא מַסְתִּירָה

מַחְשָׁבוֹת וּפְעִילוּיוֹת מְחַמְּמוֹת

"וּמָתוֹק הָאוֹר, וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ." (קהלת יא, ז)

לַחֲצוּ עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְעַל אוֹרָהּ וְגַלּוּ מָה הִיא מַסְתִּירָה

מִשְׂחָקִים וְשִׁירִים מְאִירִים

"מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב" (משלי טו, ל)

לְעוֹד דְּבָרִים מַגְנִיבִים – לַחֲצוּ עַל הַכּוֹכָבִים.

מִשְׂחָקִים וְשִׁירִים מְאִירִים

"מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב" (משלי טו, ל)

לְעוֹד דְּבָרִים מַגְנִיבִים – לַחֲצוּ עַל הַכּוֹכָבִים.

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

קַח תָּנָךְ, קַח תַּרְמִיל!
רַעֲיוֹנוֹת לְמַסְלוּלֵי טִיּוּל בְּעִקְבוֹת הַתָּנָךְ

מִשְׂחֲקֵי בְּרִיחָה לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה בַּאֲתָרֵי רָשׁוּת הַטֶּבַע וְהַגַּנִּים

טְרִיוְיָה מְבֻסֶּסֶת מִקּוּם
לַחֲוָיַת נְסִיעָה מִשְׁפַּחְתִּית

לוֹקְחִים זְמַן מִבֵּית 929 - בַּקְטַנָה

לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר

מַעֲשֶׂה בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה רְחוֹקָה,
שֶׁפָּרְצָה בָּהּ יוֹם אֶחָד צָרָה צְרוּרָה,
הַשָּׁמַיִם הֵחֵלּוּ נוֹפְלִים
וְאִתָּם הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים.

הַחֹשֶׁךְ הִשְׁתַּלֵּט וְהָאוֹר הֵחֵל בּוֹרֵחַ
שִׁבְרֵי עֲנָנִים הִתְרַסְּקוּ עִם חֶלְקִיקֵי יָרֵחַ,
קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הִתְנַפְּצוּ לִרְסִיסִים,
חֹשֶׁךְ מֻחְלָט, אֲפִלּוּ לֹא פָּנָסִים.

כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שִׁנְּסוּ מָתְנַיִם וְעֹז
אֶת הַשָּׁמַיִם נִסּוּ יַחְדָּיו לֶאֱחֹז.
כֻּלָּם רָצוּ, וְלִתְפֹּס בִּרְסִיסֵי אוֹר נִסּוּ,
אַךְ הָאוֹר הִתְפּוֹגֵג, מְהוּמָה, מָה יַעֲשׂוּ?

גַּם אֱלִיעָד הַקָּטָן נִסָּה לַעֲזֹר,
לְהַחֲזִיק בְּיָדָיו רְסִיס שֶׁל אוֹר,
“אֵין לִי דָּבָר”
אָמַר
“לוּ רַק הָיָה לִי נֵר…
אֲנִי מִצְטַעֵר, אֵין לִי כּוֹחַ, אֲנִי מְוַתֵּר”.

וְאָז…. לְפֶתַע פִּתְאוֹם, מִתּוֹךְ הַהֲמֻלָּה
נִגַּשׁ אֶל אֱלִיעָד חִיּוּךְ עִם אִישׁ וְגַם כַּף יָד גְּדוֹלָה.
“נָעִים מְאוֹד, אֲנִי מֹשֶׁה!
אֲנִי מֵבִין שֶׁקְּצָת קָשֶׁה…”
” אֵין לִי אֲפִלּוּ נֵר לְסַיֵּעַ” אָמַר אֱלִיעָד,
“הַחֹשֶׁךְ מַפְחִיד, גַּם קַר לִי וַאֲנִי לְבַד”
“אֲנִי מֵבִין. עָנָה מֹשֶׁה. אבל בּוֹא נְנַסֶּה בְּיַחַד?
לְאַט, בְּלִי פַּחַד.
“הִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלְּךָ, פְּנִימָה,
“אֵין אִישׁ שֶׁאֵין לוֹ נֵר, רַק כָּךְ מַמְשִׁיכִים לִצְעֹד קָדִימָה “
גַּם אִם קָשֶׁה
קוּם
וַעֲשֵׂה מַעֲשֶׂה.”

וּפִתְאוֹם נִמְלָא אֱלִיעָד בְּהַרְגָּשָׁה חֲמִימָה וְטוֹבָה,
אֵיךְ קוֹרְאִים לָהּ?
זוֹהִי תִּקְוָה.

וּבַחוּץ? הֲמֻלָּה. “הַכּוֹחַ נִגְמַר, הַפָּנָסִים כָּבִים!”
צָעֲקוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַכּוֹאֲבִים.
“מַהֵר”, אָמַר אֱלִיעָד לְמֹשֶׁה, “עַכְשָׁו! צָרִיךְ שֶׁכָּל אִישׁ יֵדַע וְיָבִין
שֶׁחוֹבָה לְגַלּוֹת אֶת אוֹר הַנֵּר בָּרַבִּים!”

אָחַז אֶת יָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְהִסְתַּעֵר
וְיַחַד קָרְאוּ הֵם: “לֹא לְוַתֵּר!”
וְאוֹרוֹ שֶׁל אֱלִיעָד הֵחֵל לְהָאִיר!
נִיצוֹצוֹת שֶׁל תִּקְוָה בְּכָל הָעִיר!

זַהֲרוּרִים שֶׁל אוֹר עָלוּ עַד אֵין סוֹף
וְאֶת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הִצְלִיחוּ לֶאֱסֹף.
הַשֶּׁמֶשׁ שָׁבָה לַשָּׁמַיִם,
הָעֲנָנִים הַקּוֹדְרִים הָפְכוּ לְמַיִם.
כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר הִבִּיטוּ אֶל הָאֹפֶק
הֶחֱזִיקוּ יָדַיִם וְהִרְגִּישׁוּ אֵיךְ הוֹלֵם הַדֹּפֶק.

וַיְהִי אוֹר.

שֶׁקֶט, כָּל הָעִיר עָמְדָה נִרְגֶּשֶׁת
וְהִנֵּה בַּשָּׁמַיִם הוֹפִיעָה הַקֶּשֶׁת.

מֻקְדָּשׁ בְּגַעְגּוּעַ לֶאֱלִיעָד וּמֹשֶׁה אוֹחָיוֹן
שֶׁלֹּא פָּחֲדוּ מֵהַחֹשֶׁךְ
וְשֶׁלִּמְּדוּ אוֹתָנוּ תָּמִיד לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר

בְּהַשְׁרָאַת הָרַב קוּק (מֵאֵת: נוֹיָה שָׂגִיב וַהֲדַס גִּלְבֹּעַ)