לִרְאוֹת אֶת הַשֶׁמֶשׁ

מַחְשָׁבוֹת וּפְעִילוּיוֹת מְחַמְּמוֹת

מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר

מִשְׂחָקִים וְשִׁירִים מְאִירִים

מְטַיְלִים

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ
לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

לִרְאוֹת אֶת הַשֶׁמֶשׁ

לַחֲצוּ עַל לַחֲצוּ עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְעַל אוֹרָהּ וְגַלּוּ מָה הִיא מַסְתִּירָה

"וּמָתוֹק הָאוֹר, וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ." (קהלת יא, ז)

לִרְאוֹת אֶת הַשֶׁמֶשׁ

לַחֲצוּ עַל לַחֲצוּ עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְעַל אוֹרָהּ וְגַלּוּ מָה הִיא מַסְתִּירָה

"וּמָתוֹק הָאוֹר, וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ." (קהלת יא, ז)

מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר

לְעוֹד דְּבָרִים מַגְנִיבִים – לַחֲצוּ עַל הַכּוֹכָבִים.

"מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב" (משלי טו, ל)

מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר

לְעוֹד דְּבָרִים מַגְנִיבִים – לַחֲצוּ עַל הַכּוֹכָבִים.

"מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב" (משלי טו, ל)

מְטַיְלִים

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

קַח תָּנָךְ, קַח תַּרְמִיל!
רַעֲיוֹנוֹת לְמַסְלוּלֵי טִיּוּל בְּעִקְבוֹת הַתָּנָךְ

מִשְׂחֲקֵי בְּרִיחָה לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה בַּאֲתָרֵי רָשׁוּת הַטֶּבַע וְהַגַּנִּים

טְרִיוְיָה מְבֻסֶּסֶת מִקּוּם
לַחֲוָיַת נְסִיעָה מִשְׁפַּחְתִּית

לוֹקְחִים זְמַן מִבֵּית 929 - בַּקְטַנָה
חֲזָרָה לְמַעְלָה

לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר

מַעֲשֶׂה בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה רְחוֹקָה,
שֶׁפָּרְצָה בָּהּ יוֹם אֶחָד צָרָה צְרוּרָה,
הַשָּׁמַיִם הֵחֵלּוּ נוֹפְלִים
וְאִתָּם הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים.

הַחֹשֶׁךְ הִשְׁתַּלֵּט וְהָאוֹר הֵחֵל בּוֹרֵחַ
שִׁבְרֵי עֲנָנִים הִתְרַסְּקוּ עִם חֶלְקִיקֵי יָרֵחַ,
קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הִתְנַפְּצוּ לִרְסִיסִים,
חֹשֶׁךְ מֻחְלָט, אֲפִלּוּ לֹא פָּנָסִים.

כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שִׁנְּסוּ מָתְנַיִם וְעֹז
אֶת הַשָּׁמַיִם נִסּוּ יַחְדָּיו לֶאֱחֹז.
כֻּלָּם רָצוּ, וְלִתְפֹּס בִּרְסִיסֵי אוֹר נִסּוּ,
אַךְ הָאוֹר הִתְפּוֹגֵג, מְהוּמָה, מָה יַעֲשׂוּ?

גַּם אֱלִיעָד הַקָּטָן נִסָּה לַעֲזֹר,
לְהַחֲזִיק בְּיָדָיו רְסִיס שֶׁל אוֹר,
“אֵין לִי דָּבָר”
אָמַר
“לוּ רַק הָיָה לִי נֵר…
אֲנִי מִצְטַעֵר, אֵין לִי כּוֹחַ, אֲנִי מְוַתֵּר”.

וְאָז…. לְפֶתַע פִּתְאוֹם, מִתּוֹךְ הַהֲמֻלָּה
נִגַּשׁ אֶל אֱלִיעָד חִיּוּךְ עִם אִישׁ וְגַם כַּף יָד גְּדוֹלָה.
“נָעִים מְאוֹד, אֲנִי מֹשֶׁה!
אֲנִי מֵבִין שֶׁקְּצָת קָשֶׁה…”
” אֵין לִי אֲפִלּוּ נֵר לְסַיֵּעַ” אָמַר אֱלִיעָד,
“הַחֹשֶׁךְ מַפְחִיד, גַּם קַר לִי וַאֲנִי לְבַד”
“אֲנִי מֵבִין. עָנָה מֹשֶׁה. אבל בּוֹא נְנַסֶּה בְּיַחַד?
לְאַט, בְּלִי פַּחַד.
“הִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלְּךָ, פְּנִימָה,
“אֵין אִישׁ שֶׁאֵין לוֹ נֵר, רַק כָּךְ מַמְשִׁיכִים לִצְעֹד קָדִימָה “
גַּם אִם קָשֶׁה
קוּם
וַעֲשֵׂה מַעֲשֶׂה.”

וּפִתְאוֹם נִמְלָא אֱלִיעָד בְּהַרְגָּשָׁה חֲמִימָה וְטוֹבָה,
אֵיךְ קוֹרְאִים לָהּ?
זוֹהִי תִּקְוָה.

וּבַחוּץ? הֲמֻלָּה. “הַכּוֹחַ נִגְמַר, הַפָּנָסִים כָּבִים!”
צָעֲקוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַכּוֹאֲבִים.
“מַהֵר”, אָמַר אֱלִיעָד לְמֹשֶׁה, “עַכְשָׁו! צָרִיךְ שֶׁכָּל אִישׁ יֵדַע וְיָבִין
שֶׁחוֹבָה לְגַלּוֹת אֶת אוֹר הַנֵּר בָּרַבִּים!”

אָחַז אֶת יָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְהִסְתַּעֵר
וְיַחַד קָרְאוּ הֵם: “לֹא לְוַתֵּר!”
וְאוֹרוֹ שֶׁל אֱלִיעָד הֵחֵל לְהָאִיר!
נִיצוֹצוֹת שֶׁל תִּקְוָה בְּכָל הָעִיר!

זַהֲרוּרִים שֶׁל אוֹר עָלוּ עַד אֵין סוֹף
וְאֶת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הִצְלִיחוּ לֶאֱסֹף.
הַשֶּׁמֶשׁ שָׁבָה לַשָּׁמַיִם,
הָעֲנָנִים הַקּוֹדְרִים הָפְכוּ לְמַיִם.
כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר הִבִּיטוּ אֶל הָאֹפֶק
הֶחֱזִיקוּ יָדַיִם וְהִרְגִּישׁוּ אֵיךְ הוֹלֵם הַדֹּפֶק.

וַיְהִי אוֹר.

שֶׁקֶט, כָּל הָעִיר עָמְדָה נִרְגֶּשֶׁת
וְהִנֵּה בַּשָּׁמַיִם הוֹפִיעָה הַקֶּשֶׁת.
מֻקְדָּשׁ בְּגַעְגּוּעַ לֶאֱלִיעָד וּמֹשֶׁה אוֹחָיוֹן
שֶׁלֹּא פָּחֲדוּ מֵהַחֹשֶׁךְ
וְשֶׁלִּמְּדוּ אוֹתָנוּ תָּמִיד לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר

בְּהַשְׁרָאַת הָרַב קוּק (מֵאֵת: נוֹיָה שָׂגִיב וַהֲדַס גִּלְבֹּעַ)

אָדוּג אֶת הַשֶּׁמֶשׁ/ אַנְדָה עָמִיר-פּינְקֶרְפֶלְד

הֲכִינוֹתִי לִי חַכָּה
חֲזָקָה וַאֲרֻכָּה,
בָּהּ אָצוּד אֶת הַחַמָּה
עֵת תִּשְׁקַע בְּתַרְדֵּמָה
בְּמִטַּת-יָם אֲדֻמָּה.
לֹא אֶפְחַד עוֹד, לֹא אֶדְאַג
פֶּן יֹאכְלֶנָּה אֵיזֶה דָּג;
אֶקָּחֶנָּה אֶל בֵּיתִי,
לַיְלָה תִּשָּׁאֵר אִתִּי.
וְעִם בֹּקֶר אֲעִירָהּ:
קוּמִי לָךְ, הַמַּזְהִירָה.
מַהֲרִי מִמַּחֲבוֹאֵךְ;
מְצַפִּים כְּבָר לְבוֹאֵךְ.
אַךְ לַלַּיְלָה תַּחְזְרִי,
לְהָאִיר לִי אֶת חַדְרִי!

אַתֶּם מֻזְמָנִים לְצַיֵּר וְלָדוּג אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁמְּאִירִים לָכֶם אֶת הַיּוֹם וְגַם אֶת הַלַּיְלָה.

4 קֻשְׁיוֹת (שְׁאֵלוֹת) עַל אוֹר בַּתָּנָךְ:

קֻשְׁיָה

הַאִם הַשֶּׁמֶשׁ יְכוֹלָה לַעֲצֹר?
לֹא. הַשֶּׁמֶשׁ מִסְתּוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ. לְמִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עָלֶיהָ מִכַּדּוּר הָאָרֶץ זֶה נִרְאֶה שֶׁהִיא זָזָה בַּשָּׁמַיִם לְאֹרֶךְ הַיּוֹם, אֲבָל בְּעֶצֶם כַּדּוּר הָאָרֶץ הוּא שֶׁזָּז סְבִיבָהּ.
בַּתָּנָךְ, לְעֻמַּת זֹאת, הִיא כֵּן יְכוֹלָה לַעֲצֹר.
בְּפֶרֶק י' בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ מְתֹאֶרֶת מִלְחָמָה גְּדוֹלָה מְאוֹד. חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי נִלְחֲמוּ בְּיִשְׂרָאֵל וּבְגִבְעוֹן. בְּמַהֲלַךְ הַמִּלְחָמָה קָרָא יְהוֹשֻׁעַ לֶאֱלוֹהִים וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲצֹר אֶת תְּנוּעַת הַיְּמָמָה כֻּלָּהּ: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן". וְאָכֵן, הַשֶּׁמֶשׁ לְפֶתַע עָמְדָה בִּמְקוֹמָהּ, וְהַיּוֹם לֹא הִסְתַּיֵּם. מַעֲשֵׂה נִסִּי זֶה נֶחֱשָׁב לְיוֹצֵא דֹּפֶן אֲפִלּוּ בַּתָּנָךְ. הַכָּתוּב מַבְהִיר מִיָּד שֶׁבְּשׁוּם מִקְרֶה אַחֵר אֱלֹהִים לֹא נַעֲנָה לְבַקָּשָׁה כָּזוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם.

קֻשְׁיָה

לְאָן נוֹסְעִים בְּמֶרְכְּבוֹת שֶׁמֶשׁ?
הַתָּנָךְ מְסַפֵּר לָנוּ שֶׁבִּתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת, בְּתוֹךְ מַמְלֶכֶת יְהוּדָה הָיוּ מֶרְכְּבוֹת שֶׁמֶשׁ. לְמָה הַכַּוָּנָה? בְּנֵי הָאָדָם הֶאֱמִינוּ שֶׁהַמֶּרְכָּבוֹת הָאֵלּוּ מְסַמְּלוֹת אֶת תְּנוּעַת הַשֶּׁמֶשׁ. בְּמַמְלֶכֶת יְהוּדָה הָיוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁסָּגְדוּ לַשֶּׁמֶשׁ וְחָשְׁבוּ שֶׁהִיא הַכּוֹחַ הָאֱלוֹהִי הֶחָזָק בְּיוֹתֵר. אֶלָּא שֶׁבַּיַּהֲדוּת אֱמוּנָה כָּזוֹ נֶחְשֶׁבֶת בְּעָיָתִית מְאוֹד. לָכֵן, לֹא מַפְתִּיעַ לְגַלּוֹת שֶׁהַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁנִּסָּה לְהַכְחִיד אֶת אֱמוּנוֹת הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה, גַּם הָרַס אֶת מֶרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ הַלָּלוּ, וְלֹא נוֹתַר מֵהֶן שׁוּם שָׂרִיד. בְּקִצּוּר, אִם אַתֶּם צְרִיכִים לְהַגִּיעַ לְאַנְשֶׁהוּ, עָדִיף שֶׁתִּרְכְּבוּ עַל אוֹפַנַּיִם.

קֻשְׁיָה

אֵיפֹה יֵשׁ הֲכִי הַרְבֵּה אוֹר?
הָאוֹר מֻזְכָּר כִּמְעַט בְּכָל סֵפֶר בַּתָּנָךְ. מִסְפַּר הָאִזְכּוּרִים שֶׁלּוֹ בְּסֵפֶר תְּהִלִּים הוּא הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר – לְפָחוֹת 36 אִזְכּוּרִים, אִם כִּי מְדֻבָּר בְּסֵפֶר אָרֹךְ לְמַדַּי. בַּמָּקוֹם הַשֵּׁנִי, וְזֶה כְּבָר בֶּאֱמֶת מַרְשִׁים, נִמְצָא סֵפֶר אִיּוֹב. הוּא קָצָר בְּהַרְבֵּה מִתְּהִלִּים, וְהָאוֹר מֻזְכָּר בּוֹ 33 פְּעָמִים. אִיּוֹב מִתְעַנְיֵן מְאוֹד בְּגַרְמֵי הַשָּׁמַיִם בְּאֹפֶן כְּלָלִי, וְלָכֵן לֹא מַפְתִּיעַ שֶׁהָאוֹר מוֹפִיעַ שָׁם.

קֻשְׁיָה

מִי זֹאת אוֹרָה?
אַתֶּם בֶּטַח מַכִּירִים מִישֶׁהִי שֶׁשְּׁמָהּ אוֹרָה, כִּי זֶה שֵׁם נָפוֹץ מְאוֹד בְּיִשְׂרָאֵל. הוּא קָשׁוּר לְכָךְ שֶׁהָאוֹר הוּא דָּבָר חִיּוּבִי וּמְשַׂמֵּחַ בְּעֵינֵינוּ. הַמָּקוֹר לַקִּשּׁוּר בֵּין אוֹר לְשִׂמְחָה הוּא בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר שֶׁבְּתָנָךְ, בַּפָּסוּק הַיָּדוּעַ "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר". בְּפָסוּק זֶה הָאוֹר מְתֹאָר כְּדָבָר חִיּוּבִי מְאוֹד – כְּמוֹ הַשִּׂמְחָה וְהָעֹשֶׁר וְהָאֹשֶׁר.

מָה נוֹתֶנֶת לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ וּלְמָה בִּכְלָל צָרִיךְ אוֹר?

לָמָּה אוֹר?

בְּלִי הַשֶּׁמֶשׁ לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְגַדֵּל פֵּרוֹת וִירָקוֹת טְעִימִים! הַשֶּׁמֶשׁ עוֹזֶרֶת לַצְּמָחִים לִגְדֹּל.
הַשֶּׁמֶשׁ נוֹתֶנֶת לָנוּ אוֹר וּמְאַפְשֶׁרֶת לָנוּ לִרְאוֹת. אֵיךְ הָיִינוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת בְּלִי אוֹר? בַּחֹשֶׁךְ לֹא רוֹאִים כְּלוּם!
לְלֹא הַחֹם שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, הָיִינוּ קְפוּאִים! בִּזְכוּתָהּ חַם לָנוּ וְנָעִים (עָדִיף לְהַזִּיעַ קְצָת מֵאֲשֶׁר לִקְפֹּא!)
הַשֶּׁמֶשׁ קוֹבַעַת לָנוּ אֶת הַזְּמַנִּים וְעוֹזֶרֶת לָנוּ לְאַרְגֵּן אֶת הַיּוֹם, אֶת הַלַּיְלָה, אֶת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה וַאֲפִלּוּ אֶת הַחַגִּים!
וִיטָמִין D, שֶׁמַּמָּשׁ חָשׁוּב לְגוּף שֶׁלָּנוּ, מְיֻצָּר בָּעוֹר שֶׁלָּנוּ רַק כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נֶחְשָׂפִים לְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.
הַשֶּׁמֶשׁ מְשַׂמַּחַת אוֹתָנוּ. בִּרְצִינוּת. אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ גּוֹרֵם לְגוּף שֶׁלָּנוּ לְיַצֵּר הוֹרְמוֹן בְּשֵׁם סֵרוֹטוֹנִין, שֶׁגּוֹרֵם לָנוּ לְאֹשֶׁר.
אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מֻחְזָר אֵלֵינוּ מִגּוּפִים שׁוֹנִים בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת – הַיָּם הַכָּחֹל, הָעֵץ הַיָּרֹק וְגַם הַבָּלוֹן הָאָדֹם. אֶת כָּל הַצְּבָעִים בָּעוֹלָם אֲנַחְנוּ רוֹאִים בִּזְכוּת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.
לְמַעֲשֶׂה, כָּל הָאֵנֶרְגִּיָּה בָּעוֹלָם שֶׁלָּנוּ מַגִּיעָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ – גַּם דְּלָקִים כְּמוֹ נֵפְט וְגַז הֵם לְמַעֲשֶׂה שְׂרִידֵי צְמָחִים וּבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁנִּקְבְּרוּ בָּאֲדָמָה לִפְנֵי מִילְיוֹנֵי שָׁנִים.
אִם לֹא הָיְתָה שֶׁמֶשׁ, לֹא הָיָה קַיִץ, וְאָז לֹא הָיָה חֹפֶשׁ גָּדוֹל,לֹא קַרְטִיבִים וְלֹא אֲבַטִּיחַ, וְנִדְמֶה לָנוּ שֶׁזֶּה מְסַכֵּם הַכֹּל.

פלא טבע - מה קורה לצמחים שגדלים בחושך? צפו בניסוי המפתיע

פלא טבע - מה קורה לצמחים שגדלים בחושך? צפו בניסוי המפתיע

חִידוֹן הַמְּאוֹרוֹת מְחַכֶּה לָכֶם

חִידוֹן הַמְּאוֹרוֹת הַגָּדוֹל

"וַיְהִי אוֹר!"

“וַיְהִי אוֹר!” אֵלּוּ הַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת הַנִּשְׁמָעוֹת בְּקוֹלוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בַּתָּנָךְ, וְכָךְ, לְפִי סִפּוּר הַבְּרִיאָה הַתָּנָכִי, מַגִּיעַ הָאוֹר לָעוֹלָם.הָאוֹר מַגִּיעַ אֶל תֹּהוּ וָבֹהוּ, אֶל תּוֹךְ חֹשֶׁךְ גָּדוֹל.

הַסִּפּוּר הַזֶּה מַזְכִּיר לָנוּ שֶׁאִם אֲנַחְנוּ נִתְקָלִים בַּחֹשֶׁךְ, אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְחַזֵּק אֶת קוֹלֵנוּ וּבְעִקָּר מֻכְרָחִים לְהָבִיא אֶת הָאוֹר.

אֵיךְ כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ יְכוֹלִים לְהַגְבִּיר אֶת הָאוֹר לָנוּ וְלַסְּבִיבָה שֶׁלָּנוּ?

פֹּה בָּאֲתָר הֵכַנּוּ לָכֶם כָּל מִינֵי רַעֲיוֹנוֹת וְאַתֶּם מֻזְמָנִים לְהוֹסִיף עוֹד מִשֶּׁלָּכֶם!

בֵּית שֶׁמֶשׁ

כֵּן, יֵשׁ מָקוֹם כָּזֶה בְּיִשְׂרָאֵל! חֶלְקְכֶם אוּלַי גָּרִים בּוֹ, אוֹ לְיָדוֹ. חֶלְקְכֶם אוּלַי עֲבַרְתֶּם בּוֹ פַּעַם.

תְּהִיתֶם פַּעַם מֵאֵיפֹה הִגִּיעַ הַשֵּׁם?
הַשֵּׁם קָשׁוּר לְפֻלְחָן לְאֵלַת הַשֶּׁמֶשׁ הַכְּנַעֲנִית, שֶׁהָיָה נָהוּג בְּאֵזוֹר זֶה בָּעֵת הָעַתִּיקָה.
הַמָּקוֹם הַזֶּה מֻזְכָּר כְּבָר בַּתָּנָךְ וְהוּא מְזֹהֶה בְּעִקָּר עִם דְּמוּת אַחַת – שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר! מַכִּירִים?
אִם לֹא, זֹאת הַהִזְדַּמְּנוּת!
שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר חַי בְּאֵזוֹר בֵּית שֶׁמֶשׁ, בֵּין צָרְעָה לְאֶשְׁתָּאוֹל, וְהוּא גַּם מֵת שָׁם. לָכֵן מְקוֹמוֹת רַבִּים בְּמֶרְחַב בֵּית שֶׁמֶשׁ וְגַם מִחוּצָה לוֹ זֹהוּ כְּקֶבֶר שִׁמְשׁוֹן.

אַתֶּם מֻזְמָנִים לְהַכִּיר אֶת סִפּוּרוֹ בַּהֶסְכֵּת שֶׁלָּנוּ:

בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁאַתֶּם מְבַקְּרִים בְּאֵזוֹר בֵּית שֶׁמֶשׁ, שִׂימוּ לֵב שֶׁיֵּשׁ שָׁם לֹא מְעַט יִשּׁוּבִים שֶׁקְּרוּיִים עַל שֵׁמוֹת וְעַל אֵרוּעִים מִסִּפּוּרוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן. מְזַהִים אֵילוּ?

  • מְעָרַת שִׁמְשׁוֹן וּמְצוּקֵי שִׁמְשׁוֹן שֶׁבִּשְׁמוּרַת נַחַל שׁוֹרֵק – זֶה קַל, עַל שֵׁם שִׁמְשׁוֹן עַצְמוֹ.
  • כְּפַר אוּרִיָּה – בִּזְכוּת הָאַרְיֵה שֶׁשִּׁמְשׁוֹן הִכְרִיע
  • מוֹשַׁב צְלָפוֹן – עַל שֵׁם אִמּוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן. לְפִי חָזָ”ל, זוֹ הַדְּמוּת הַנִּזְכֶּרֶת בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים – הַצְלֶלְפּוֹנִי.
  • נַחַל מָנוֹחַ – עַל שֵׁם מָנוֹחַ, אָבִיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן.
  • עֵין פֶּלִאי – בְּעִקְבוֹת דִּבְרֵי הַמַּלְאָךְ שֶׁנִּגְלָה לְשִׁמְשׁוֹן: “לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי.” (שׁוֹפְטִים יג, יח)
  • וַאֲפִלּוּ רְחוֹב בְּשֵׁם “רָמַת לֶחִי” בְּתוֹךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ – עַל שֵׁם לְחִי הַחֲמוֹר שֶׁשִּׁמְּשָׁה אֶת שִׁמְשׁוֹן כְּדֵי לְהַכּוֹת לֹא פָּחוֹת מֵאֶלֶף פְּלִשְׁתִּים.

אִלּוּ הָיִיתִי אוֹר, הָיִיתִי...

בַּחֲנוּ אֶת עַצְמְכֶם

זֶה כָּתוּב לִי בְּכָל נֶמֶשׁ וְנֶמֶשׁ – אֲנִי הַשֶּׁמֶשׁ!

שֶׁמֶשׁ

לֹא צָרִיךְ זָהָב כְּדֵי לִרְאוֹת שֶׁמְּדֻבָּר בְּאוֹר שֶׁל כּוֹכָב!

כּוֹכָב

מַשְׁמָעוּתִי וּבַיְשָׁנִי,
נֵר זֶה אֲנִי!

נֵר

לֹא דּוֹאֵג/ת מִכְּלוּם,
יֵשׁ לִי אוֹר שֶׁל מְנוֹרַת חֵרוּם!

מְנוֹרַת חֵרוּם

סַמְּנוּ אֶת כָּל הַמִּלִּים שֶׁמַּשְׁמָעוּתָן אוֹר וְאֶת כָּל הַמִּלִּים הַהֲפוּכוֹת מֵאוֹר.

תִּפְזֹרֶת אוֹר וּשְׁחוֹר

מִשְׂחָק מֵאִיר

תֵּכֶף תִּפְגְּשׁוּ חַיּוֹת שֶׁעוֹשׂוֹת דְּבָרִים מְשַׂמְּחִים שֶׁמְּאִירִים לָהֶן (וְגַם לָנוּ) אֶת הַלֵּב. הַדָּבָר שֶׁמַּמָּשׁ יְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ עַכְשָׁו הוּא שֶׁתַּצְלִיחוּ לִמְצֹא אֶת הַזּוּג הַזֵּהֶה הֲכִי מַהֵר שֶׁאֶפְשָׁר. אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל? בְּהַצְלָחָה!

יוֹצְאִים לָאוֹר

כֻּלָּם מַכִּירִים אֶת מַכַּת הַחֹשֶׁךְ בַּתָּנָךְ. אֲבָל יֵשׁ בַּתָּנָךְ עוֹד כַּמָּה דְּמוּיוֹת שֶׁחָווּ חֹשֶׁךְ גָּדוֹל. הִנֵּה הֵן בְּצִיּוּר, בָּרֶגַע הֲכִי חָשׁוּךְ.

הַאִם תּוּכְלוּ לִכְתֹּב אוֹ לְצַיֵּר לָהֶן דְּבָרִים שֶׁיְּעוֹדְדוּ אוֹתָן?

זֶהוּ יוֹנָה הַנָּבִיא לְאַחַר שֶׁנִּסָּה לִבְרֹחַ מִמְּשִׂימָה שֶׁקִּבֵּל וּמָצָא אֶת עַצְמוֹ בְּבֶטֶן שֶׁל דָּג! מִמָּה הוּא בָּרַח? אֵיךְ נִכְנַס לַבֶּטֶן שֶׁל הַדָּג? הַאִם הוּא יֵצֵא מִשָּׁם?
זוֹהִי נָעֳמִי, בַּעֲלָהּ וּבָנֶיהָ מֵתוּ וְהִיא מָצְאָה אֶת עַצְמָהּ בּוֹדְדָה וְחַסְרַת כָּל. אֵיךְ זֶה קָרָה? וּמִי יָבוֹא לְעֶזְרָתָהּ?
זֶהוּ יוֹסֵף, נַעַר צָעִיר שֶׁהִרְגִּיז אֶת הָאַחִים שֶׁלּוֹ וְהֻשְׁלַךְ לְבוֹר. מִי הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ? לָמָּה? וְהַאִם הוּא יֵחָלֵץ?

כַּמָּה רַעֲיוֹנוֹת לִיצִירוֹת מְאִירוֹת

כֻּלָּם רוֹצִים לְגָרֵשׁ אֶת הַחֹשֶׁךְ. מָה בְּכָל זֹאת טוֹב בּוֹ?

לָמָּה חֹשֶׁךְ?

בְּלִי חֹשֶׁךְ הָיִינוּ חַיִּים בְּיוֹם נִצְחִי וְתָמִיד הָיָה אוֹר. מְסַנְוֵר מְאוֹד!
הַחֹשֶׁךְ עוֹזֵר לָנוּ לִישֹׁן טוֹב יוֹתֵר, וּבִזְמַן הַשֵּׁנָה הַגּוּף שֶׁלָּנוּ מְטַפֵּל בְּעַצְמוֹ. לָכֵן הַשֵּׁנָה חֲשׁוּבָה מְאוֹד!
בַּעֲלֵי חַיִּים רַבִּים, כְּמוֹ הָעֲטַלֵּף וְהַיַּנְשׁוּף, פְּעִילִים בַּלַּיְלָה וְאוֹהֲבִים חֹשֶׁךְ (עֲבוּרָם אֵלּוּ הַשָּׁעוֹת הֲכִי חֲשׁוּבוֹת בַּיְּמָמָה).
אִם לֹא הָיָה חֹשֶׁךְ, לֹא הָיוּ דְּבָרִים שֶׁזּוֹהֲרִים בַּחֹשֶׁךְ! לְמָשָׁל, גַּחְלִילִיּוֹת. עַל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְוַתֵּר, נָכוֹן?
הַחֹשֶׁךְ מְאַפְשֵׁר לָנוּ לִרְאוֹת כּוֹכָבִים. הַכּוֹכָבִים נִגְלִים לָנוּ רַק עַל רֶקַע שָׁחֹר (וּמִי לֹא אוֹהֵב לְהִתְבּוֹנֵן בַּכּוֹכָבִים?). בִּגְלַל זֶה מַדְּעָנִים מַתְקִינִים טֵלֶסְקוֹפִּים בִּמְקוֹמוֹת חֲשׁוּכִים מְאוֹד, וְכָךְ לוֹמְדִים הָמוֹן עַל הַיְּקוּם שֶׁלָּנוּ.

הָאוֹר שֶׁל פַנְיָה

פַנְיָה בֶּרְגְּשְׁטֵיְן הָיְתָה סוֹפֶרֶת וּמְשׁוֹרֶרֶת יִשְׂרְאֵלִית.
אָבִיהָ הָיָה מוֹרֶה לְעִבְרִית בְּרוּסְיָה, וּבִזְכוּתוֹ הִיא יָדְעָה עִבְרִית מְצֻיָּן.
הִיא כַּנִּרְאֶה גַּם קִבְּלָה מִמֶּנּוּ אֶת הָאַהֲבָה לְמִלִּים וְהֵחֵלָּה לִכְתֹּב שִׁירִים בְּגִיל צָעִיר מְאוֹד.

הִיא עָלְתָה לְיִשְׂרָאֵל מֵרוּסְיָה בִּשְׁנַת 1930 וְהֵקִימָה מִשְׁפָּחָה בְּקִבּוּץ גְּבַת.

בְּגִיל 42 הִיא נִפְטְרָה מִמַּחֲלַת לֵב, אַךְ יְצִירוֹתֶיהָ מַמְשִׁיכוֹת לִחְיוֹת אִתָּנוּ עַד הַיּוֹם. בָּחַרְנוּ לְהָבִיא פֹּה כַּמָּה מִיְּצִירוֹתֶיהָ. הֵן עוֹסְקוֹת בְּדִיּוּק בַּמַּעֲבָר הַזֶּה שֶׁבֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְהֵן יַמְשִׁיכוּ לְהָאִיר לָנוּ אֶת הַלַּיְלָה וְאֶת הַלֵּב.

שיריה של פניה ברגשטיין יצאו בהוצאת הקיבוץ המאוחד

שִׁיר־עֶרֶשׂ לְתִרְזָה

לַיְלָה,לַיְלָה נוּם־נַנָּס
מְהַלֵּךְ לוֹ עִם פַּנָּס.
בְּכָל בַּיִת הוּא שׁוֹאֵל,
בְּכָל דֶּלֶת מִסְתַּכֵּל,
וּמֵצִיץ בְּכָל חַלּוֹן:
״מִי עוֹד לֹא שָׁכַב לִישֹׁן?״

לֵיל־מְנוּחָה

כּוֹכָבִים כְּמוֹ עֵינַיִם
מִסְתַּכְּלִים מִן הַשָּׁמַיִם:
לָמָּה זֶה אַתָּה עוֹד עֵר?
שְׁכַב־נָא, שְׁכַב לִישֹׁן מַהֵר!
שְׁכַב־נָא, שְׁכַב, אַחַת וּשְׁתַּיִם!
כּוֹכָבִים מִן הַשָּׁמַיִם
כְּבָר מִזְּמַן אָמְרוּ לְךָ:
לֵיל־מְנוּחָה, לֵיל־מְנוּחָה!

אֲנִי וְהַצֵּל

פֹּה יוֹשֵׁב אָנֹכִי,
וְשָׁם יוֹשֵׁב הַצֵּל.
מוֹרִיד אָנֹכִי אֶצְבַּע –
הִנֵּה הוּא נוֹפֵל!
הֲרִימוֹתִי אֶצְבַּע,
כַּמִּגְדָּל הָרָם –
נָא, הַבִּיטוּ הֵנָּה,
גַּם הַצֵּל כְּבָר קָם.
הֲרִימוֹתִי שְׁתַּיִם,
שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתַי –
עַל הַקִּיר מוֹפִיעַ
רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל־חַי.
זֶהוּ רֹאשׁ שֶׁל עֵז,
וְאוּלַי חֲמוֹר?
לֹא אֵדַע עַצְמִי
בְּבִטְחָה לֵאמֹר.
יַד שְׁנִיָּה הֵרַמְתִּי
וּפָשַׂקְתִּי זֶרֶת –
שׁוּר! פָּרָה אֶת פִּיהָ
פּוֹתַחַת וְסוֹגֶרֶת.
פֹּה יוֹשֵׁב אָנֹכִי,
וְשָׁם יוֹשֵׁב הַצֵּל.
עִם יָדִי הוּא קָם,
עִם יָדִי נוֹפֵל.

"קוד העתיקות" - משחק בריחה

צאו לשטח, אספו רמזים ופצחו את "קוד העתיקות" בתל המקראי!

במסגרת שיתוף פעולה בין מיזם 929 לרשות הטבע והגנים, אנחנו מזמינים אתכם לצאת לשטח ולשחק ב’״קוד העתיקות”. 

“קוד העתיקות” – פעילות ערכת בריחה חווייתית לכל המשפחה, בארבעה אתרים מקראיים נבחרים של רט”ג: תל חצור, תל דור, תל מגידו ותל באר שבע.
על המשתתפים בפעילות לפתור את כל המשימות המתחבאות בשטח, בדיגיטל ובערכת המשחק ולפצח את “קוד העתיקות”!

"קוד העתיקות" - מרחב בריחה בגן לאומי תל דור

לאן נעלם העוגן העתיק? אספו רמזים ופצחו את "קוד העתיקות" לפני שישובו השודדים.

המרדף אחר החרפושית המצרית - מרחב בריחה חווייתי בגן לאומי תל חצור

אחרי החוויה המשפחתית המסעירה הזאת לעולם לא תוכלו עוד להישאר אדישים למשמע המילה "חרפושית".

גן לאומי תל מגידו - לאן נעלם החותם של עבד ירבעם?

החותם המלכותי, היחיד מסוגו בעולם, נגנב. השודדים הצליחו להימלט, אבל החביאו את החותם באתר גן לאומי תל מגידו.

גן לאומי תל באר שבע - מרחב הבריחה "קוד העתיקות"

הרפתקה לכל המשפחה בעיר המקראית, כמה דקות מבאר שבע.