חזרה לעמוד הבית

זִכָּרוֹן וּגְבוּרָה

לִמוּד, שִׂיחָה וּמַחְשָׁבָה

קְחוּ אוֹתִי לְשָׁם!

"בָּעֵינַיִם שֶׁלִי"

יוֹצְרִים זִכָּרוֹן כָּחֹל־לָבָן

קְחוּ אוֹתִי לְשָׁם!

הַמְדִינָה שֶׁלָנוּ

שִׂיחַ, מִשְׂחָק וְשִׁיר

קְחוּ אוֹתִי לְשָׁם!

מְטַיְלִים

מְטַיְלִים עִם הַתָנָךְ בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

קְחוּ אוֹתִי לְשָׁם!

זִכָּרוֹן וּגְבוּרָה

לַחֲצוּ עַל הַפְּרָחִים

"עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם."
(קהלת ג, ח)

בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי

לַחֲצוּ עַל הָעֶפְרוֹנוֹת

בְּמִסְגֶּרֶת הַפְּרוֹיֵקְט "יוֹצְרִים זִכָּרוֹן כָּחֹל־לָבָן" נִפְגְּשׁוּ הָאָמָּנִים עִם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִתּוֹךְ הַמִּפְגָּשׁ נוֹלְדוּ הַיְּצִירוֹת שֶׁבַּחוֹבֶרֶת.

הַיְּצִירוֹת עוֹסְקוֹת בַּמַּצָּב הַמִּלְחַמְתִּי מִתּוֹךְ נְקֻדַּת הַמַּבָּט וְהַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל הַיְּלָדִים וְהַיְּלָדוֹת.

אָנוּ מַזְמִינִים אֶת כָּל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל לִיצֹר אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם מֵהַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה, וְלִשְׁלֹחַ אֵלֵינוּ לַמּוּזֵאוֹן הַוִּירְטוּאָלִי שֶׁל בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי:
יוֹצְרִים זִכָּרוֹן כָּחֹל־לָבָן: office@929.org.il

הַמְדִינָה שֶׁלָנוּ

לְחִידוֹת, הַפְעָלוֹת וְשִׁירִים, לַחֲצוּ עַל הַתַפּוּזִים!

"וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם."
(ירמיה לא, טז)

מְטַיְלִים

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

קַח תָּנָךְ, קַח תַּרְמִיל!
רַעֲיוֹנוֹת לְמַסְלוּלֵי טִיּוּל בְּעִקְבוֹת הַתָּנָךְ

אֲנִי רוֹצה!

מִשְׂחֲקֵי בְּרִיחָה לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה בַּאֲתָרֵי רָשׁוּת הַטֶּבַע וְהַגַּנִּים

מַגְנִיב! אֵיפֹה זֶה?

טְרִיוְיָה מְבֻסֶּסֶת מִקּוּם
לַחֲוָיַת נְסִיעָה מִשְׁפַּחְתִּית

לְהוֹרָדַת הַיִּשּׂוּמוֹן (אַפְּלִיקַצְיָה) בַּטֵּלֵפוֹן
שִׁמְרוּ עַל קֶשֶׁר
לוֹקְחִים זְמַן מִבֵּית 929 - בַּקְטַנָה
חֲזָרָה לְמַעְלָה

929 הוא מיזם 929 הקורא לך לגלות מחדש את עושרו של הספר הנמכר ביותר בהיסטוריה. להקשיב לו, לשוחח אתו, למצוא אותנו בתוכו ואותו בתוכנו, ולחשוף את מה שיש לתנך להציע לנו כאן ועכשיו.

הצטרפתם למסע?
הוסיפו את 929 ללוח השנה המקוון שלכם
לחצו כאן

וַהֲרֵי הַחֲדָשׁוֹת

נטעלי גבירץ ושותפים ליצירה ילדי אופקים:
עדי בן נון, איתי בן נון, עמית כהן, גפן עמר, עדן דמול והדר רייש.

אִם מִישֶׁהוּ הָיָה עוֹבֵר בֵּין יַלְדֵי הָעִיר אֳפָקִים בַּיָּמִים שֶׁל תְּחִלַּת הַמִּלְחָמָה וְאוֹסֵף אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהֶם בְּצִנְצֶנֶת, הוּא וַדַּאי הָיָה מֻפְתָּע מִמַּחְשָׁבָה אַחַת שֶׁחָזְרָה עַל עַצְמָהּ שׁוּב וָשׁוּב. מַחֲשָׁבָה קָרָה וּמְסֻכֶּרֶת, עִם עֲטִיפָה צִבְעוֹנִית מְרַשְׁרֶשֶׁת.

יַלְדֵי אֳפָקִים חָשְׁבוּ עַל אַרְטִיקִים. אָמְנָם כָּל אֶחָד מֵהֶם דִּמְיֵן לוֹ אַרְטִיק בְּטַעַם אַחֵר אוֹ קַרְטִיב פֵּרוֹת אוֹ שְׁלוּקִים אֲרֻכִּים שֶׁשּׁוֹבְרִים בָּאֶמְצַע, וְיַלְדָּה אַחַת אֲפִלּוּ חָשְׁבָה עַל טִילוֹן, אֲבָל כָּךְ אוֹ כָּךְ, אֵלֶּה הָיוּ הָאַרְטִיקִים שֶׁהֵם חִכּוּ לְקַבֵּל בְּבֹקֶר שִׂמְחַת תּוֹרָה מִחוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. אֶלָּא שֶׁבְּאוֹתוֹ בֹּקֶר בִּמְקוֹם חֲגִיגָה בָּאָה מִלְחָמָה.

“כַּמָּה חֲבָל שֶׁאַף אֶחָד לֹא מַקְשִׁיב לְמַחְשָׁבוֹת שֶׁל יְלָדִים. אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל הַמְּבֻגָּרִים שׁוֹמְעִים כָּל הַיּוֹם בָּרַדְיוֹ וּבַטֵּלֵוִיזְיָה וּבָעִתּוֹן,” כָּכָה נוֹיָה אָמְרָה לְאָחִיהָ הַגָּדוֹל פֶּלֶג, שֶׁיָּשַׁב לְיָדָהּ מְשֻׁעֲמָם בְּעוֹד יוֹם בְּלִי לִמּוּדִים, בְּלִי אַבָּא, שֶׁיָּצָא לְמִלּוּאִים כְּבָר לִפְנֵי חֹדֶשׁ, וּבְלִי אִמָּא, שֶׁהָלְכָה לָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהּ בְּמַחְלֶקֶת הָרְוָחָה שֶׁל אֳפָקִים וְהִשְׁאִירָה אוֹתָם עִם מוֹרִיָּה הַבֶּיְבִּיסִיטֶר. “וְהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ פִּי אֶלֶף יוֹתֵר מְעַנְיְנוֹת,” פֶּלֶג הִסְכִּים. “חֲבָל שֶׁאֵין עִתּוֹן שֶׁיְּלָדִים כּוֹתְבִים.”
“כֵּן?” מוֹרִיָּה שָׁאֲלָה. הַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ הִתְעַקֵּם. “כֵּן!” קָרְאוּ פֶּלֶג וְנוֹיָה, קְצָת בְּכַעַס. מוֹרִיָּה הִנְהֲנָה. הִיא הֵבִיאָה נְיָרוֹת וּכְלֵי כְּתִיבָה, חָלְצָה פְּקָק מִטּוּשׁ עָבֶה וְכָתְבָה בְּרֹאשׁ הָעַמּוּד בִּכְתָב יָפֶה וּמְגֻנְדָּר: אוֹפָקִידְס. מִתַּחַת הוֹסִיפָה בִּכְתָב קָטָן יוֹתֵר: חַדְשׁוֹת יַלְדֵי אֳפָקִים. פֶּלֶג וְנוֹיָה הִבִּיטוּ בָּהּ בְּבִלְבּוּל. “הִנֵּה הָעִתּוֹן שֶׁלָּכֶם,” מוֹרִיָּה הִסְבִּירָה. “יֵשׁ לָכֶם מָה לְסַפֵּר? קָדִימָה! לְמָה אַתֶּם מְחַכִּים?
אִם הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּכֶם בֶּאֱמֶת מְעַנְיְנוֹת כְּמוֹ שֶׁל הַמְּבֻגָּרִים, אֲנִי מַבְטִיחָה לְהַדְפִּיס עֳתָקִים שֶׁל הָעִתּוֹן וּלְחַלֵּק בַּשְּׁכוּנָה.”
מוֹרִיָּה יָצְאָה מֵהַחֶדֶר, וְנוֹיָה הִבִּיטָה בְּפֶלֶג וְשָׁאֲלָה: “מָה כּוֹתְבִים בְּעִתּוֹן?” “כַּתָּבוֹת,” עָנָה פֶּלֶג, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּתַב כַּתָּבָה מִיָּמָיו. “עַל מָה שֶׁקָּרָה לָנוּ.” “אֲבָל קָרָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה,” אָמְרָה נוֹיָה, וּפֶלֶג הִנְהֵן. “נָכוֹן. כְּדַאי שֶׁנַּתְחִיל.”
הֵם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. כָּתְבוּ וּמָחֲקוּ וְצִיְּרוּ וְזָרְקוּ, וְגָזְרוּ וְהִדְבִּיקוּ, עַד שֶׁלֹּא הָיָה יוֹתֵר מָקוֹם. הָעִתּוֹן הָיָה מָלֵא וּמוּכָן. כַּתָּבַת הַשַּׁעַר הָיְתָה עַל נַעֲמָה מֵהַקּוֹמָה לְמַטָּה. כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלָּהּ חָזַר אַחֲרֵי שָׁבוּעוֹת אֲרֻכִּים מֵהַמִּלּוּאִים, בָּרִיא וְשָׁלֵם, הִיא רָצָה אֵלָיו וְקָפְצָה עָלָיו כָּל כָּךְ בְּהִתְלַהֲבוּת עַד שֶׁבְּלִי כַּוָּנָה הִיא נָגְחָה בָּרֹאשׁ שֶׁלּוֹ.
וְכָךְ קָרָה שֶׁהוּא נִפְצַע דַּוְקָא בַּבַּיִת, וְחָזַר לַצָּבָא עִם פָּנָס בָּעַיִן. בִּמְדוֹר הַבִּשּׁוּל הַכּוֹכָב הָיָה אֱיָל מֵהַכִּתָּה שֶׁל פֶּלֶג, שֶׁמֵּאָז הַמִּלְחָמָה צָרִיךְ לְהָכִין בְּכָל בֹּקֶר כָּרִיךְ לָאֲחָיוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁאוֹכְלוֹת רַק גְּבִינָה וְזֵיתִים. בֹּקֶר אֶחָד נִגְמְרוּ הַזֵּיתִים וְהוּא הִמְצִיא כָּרִיךְ חָדָשׁ: גְּבִינָה וּבַּמְבָּה! מֵאָז הָאֲחָיוֹת שֶׁלּוֹ רוֹצוֹת רַק אֶת הַכָּרִיךְ הַזֶּה. מְדוֹר הָאָפְנָה הֻקְדַּשׁ לְאַבָּא שֶׁל נוֹיָה וּפֶלֶג, שֶׁחָזַר מֵהַצָּבָא עִם זָקָן וְשָׂפָם כְּמוֹ שֶׁל אִישׁ מְעָרוֹת, וַאֲחוֹתָם הַתִּינֹקֶת בָּכְתָה וְלֹא הִסְכִּימָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו עַד שֶׁהִתְגַּלֵּחַ.

בִּמְדוֹר הַמּוּזִיקָה כָּתְבוּ עַל הַלָּהִיט הַגָּדוֹל שֶׁל הַשְּׁכוּנָה: שִׁיר שֶׁאֲרִיאֵל וְהָאַחִים שֶׁלּוֹ הִמְצִיאוּ לְאַבָּא שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁחָזַר מֵהַמִּלּוּאִים:
“יֹפִי שֶׁחָזַרְתָּ, אַבָּא! וְעַכְשָׁו לָעֲבוֹדָה – כָּאן אַתָּה חַיָּל רָגִיל, לֹא מְפַקֵּד הַיְּחִידָה.
בּוֹא תִּשְׁטֹף רִצְפָּה, כֵּלִים, וְאַחַר כָּךְ קַח סֻלָּם – וְתַחֲלִיף אֶת הַנּוּרָה, וְגַם אֶת הַחִתּוּל שֶׁל יָם!
יֹפִי שֶׁחָזַרְתָּ, אַבָּא. תַּעֲשֶׂה לָנוּ טוֹבָה – וְתַפְסִיק לְהִתְבַּטֵּל. פֹּה זֶה לֹא כְּמוֹ בַּצָּבָא!”

 נוֹיָה וּפֶלֶג הִגִּישׁוּ לְמוֹרִיָּה אֶת הַגִּלָּיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁל עִתּוֹן הַיְּלָדִים אוֹפָקִידְס וְהִבִּיטוּ בָּהּ בְּמֶתַח. הִיא לֹא אָמְרָה מִלָּה, רַק קָרְאָה וְקָרְאָה, לִפְעָמִים חִיְּכָה, וְגֵרְדָה בָּרֹאשׁ.

“נוּ?!” נוֹיָה שָׁאֲלָה כְּשֶׁהַסַּבְלָנוּת שֶׁלָּהּ פָּקְעָה לְגַמְרֵי, וּפֶלֶג הִצְטָרֵף עִם “נוּ?!” מִשֶּׁלּוֹ. “מַסְפִּיק עִם הַשְּׁטוּיוֹת,” אָמְרָה, וְקָמָה. נוֹיָה וּפֶלֶג הִתְיַשְּׁבוּ עֲצוּבִים בִּמְקוֹמָם. “מָה הִתְיַשַּׁבְתֶּם?! יֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה עֲבוֹדָה! אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַדְפִּיס הַרְבֵּה עֳתָקִים כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לְחַלֵּק לְכָל הַחֲבֵרִים שֶׁלָּכֶם! אֲבָל רֶגַע, קֹדֶם… אוּלַי נִקְנֶה אֵיזֶה אַרְטִיק?”