זִכָּרוֹן, עַצְמָאוּת, תִקְוָה וְגַאֲוָה לְכָל הַמִשְׁפָּחָה

זִכָּרוֹן וּגְבוּרָה

לִמוּד, שִׂיחָה וּמַחְשָׁבָה

"בָּעֵינַיִם שֶׁלִי"

יוֹצְרִים זִכָּרוֹן כָּחֹל־לָבָן

הַמְדִינָה שֶׁלָנוּ

שִׂיחַ, מִשְׂחָק וְשִׁיר

מְטַיְלִים

מְטַיְלִים עִם הַתָנָךְ בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

זִכָּרוֹן וּגְבוּרָה

לַחֲצוּ עַל הַפְּרָחִים

"עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם."
(קהלת ג, ח)

בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי

לַחֲצוּ עַל הָעֶפְרוֹנוֹת

בְּמִסְגֶּרֶת הַפְּרוֹיֵקְט "יוֹצְרִים זִכָּרוֹן כָּחֹל־לָבָן" נִפְגְּשׁוּ הָאָמָּנִים עִם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִתּוֹךְ הַמִּפְגָּשׁ נוֹלְדוּ הַיְּצִירוֹת שֶׁבַּחוֹבֶרֶת.

הַיְּצִירוֹת עוֹסְקוֹת בַּמַּצָּב הַמִּלְחַמְתִּי מִתּוֹךְ נְקֻדַּת הַמַּבָּט וְהַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל הַיְּלָדִים וְהַיְּלָדוֹת.

אָנוּ מַזְמִינִים אֶת כָּל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל לִיצֹר אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם מֵהַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה, וְלִשְׁלֹחַ אֵלֵינוּ לַמּוּזֵאוֹן הַוִּירְטוּאָלִי שֶׁל בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי:
יוֹצְרִים זִכָּרוֹן כָּחֹל־לָבָן: office@929.org.il

הַמְדִינָה שֶׁלָנוּ

לְחִידוֹת, הַפְעָלוֹת וְשִׁירִים, לַחֲצוּ עַל הַתַפּוּזִים!

"וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם."
(ירמיה לא, טז)

מְטַיְלִים

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

קַח תָּנָךְ, קַח תַּרְמִיל!
רַעֲיוֹנוֹת לְמַסְלוּלֵי טִיּוּל בְּעִקְבוֹת הַתָּנָךְ

מִשְׂחֲקֵי בְּרִיחָה לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה בַּאֲתָרֵי רָשׁוּת הַטֶּבַע וְהַגַּנִּים

טְרִיוְיָה מְבֻסֶּסֶת מִקּוּם
לַחֲוָיַת נְסִיעָה מִשְׁפַּחְתִּית

שִׁמְרוּ עַל קֶשֶׁר

לוֹקְחִים זְמַן מִבֵּית 929 - בַּקְטַנָה

חֲזָרָה לְמַעְלָה

אָחִי הֲכִי | גלילה רון פדר עמית

שֻׁתָּפִים לַיְּצִירָה:
דְּבִיר פֵנִיגְשְׁטֵיְן, בֶּן 9. אָחִיו מָעוֹז, לוֹחֵם בִּגְדוּד 7008 'עֻצְבַּת חִצֵּי הָאֵשׁ', נָפַל בְּגַ'בַּאלְיַה בְּ־19 בְּדֵצֵמְבֶּר 2023.
עֲדָיָה הָרוּשׁ, בַּת 11. אָחִיהָ עִדּוֹ, לוֹחֵם שִׁרְיוֹן בִּגְדוּד 77, נָפַל בְּ־7 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 2023 בַּקְּרָב בְּמֻצַּב יִפְתָּח לְיַד זִיקִים.
שִׁילֹה אֵלִיָּהוּ, בֶּן 9. אָחִיו אֲרִיאֵל, לוֹחֵם שִׁרְיוֹן בִּגְדוּד 77, נָפַל בַּקְּרָב לְיַד קִבּוּץ בְּאֵרִי בְּ־7 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 2023.
יְהִי זִכְרָם בָּרוּךְ.

בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, בַּצְּפִירָה שֶׁל יוֹם הַזִּכָּרוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה מְקוֹמוֹת שׁוֹנִים בָּאָרֶץ, שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים עָמְדוּ דֹּם. הֵם הָיוּ יְלָדִים רְגִילִים, תַּלְמִידֵי בֵּית סֵפֶר יְסוֹדִי, וּבְמַהֲלַךְ שְׁתֵּי הַדַּקּוֹת שֶׁל הַדּוּמִיָּה הֵם עָמְדוּ וְחָשְׁבוּ כְּמוֹ כָּל חַבְרֵיהֶם. הֵם חָשְׁבוּ עַל מָה לַחְשֹׁב, חָשְׁבוּ עַל מִי לַחְשֹׁב.

בְּתֹם יוֹם הַלִּמּוּדִים, כְּשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה, כָּל אֶחָד מֵהֶם פָּנָה לְעִנְיָנָיו. אֵלִיָּה יָצָא לִרְכֹּב עַל הָאוֹפַנַּיִם שֶׁלּוֹ. הֵם הָיוּ הָאוֹפַנַּיִם הֲכִי טוֹבִים בַּשְּׁכוּנָה. אָחִיו הַבְּכוֹר מָעוֹז, עִם יְדֵי הַזָּהָב שֶׁלּוֹ, שִׁפֵּץ אוֹתָם וְהוֹסִיף לָהֶם שִׁדְרוּגִים. שְׁמוּאֵל לָבַשׁ אֶת הַחֻלְצָה עִם הַכִּתּוּב “אָח שֶׁלִּי שִׁרְיוֹנֵר וְכָל הַשְּׁכוּנָה מַצְדִּיעָה לוֹ”, וְיָצָא לְהַמְתִּין בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס לְאָחִיו הַחַיָּל, אֲרִיאֵל, שֶׁאָמוּר לְהַגִּיעַ לְחֻפְשָׁה. זֹאת הַדֶּרֶךְ הֲכִי טוֹבָה לִתְפֹּס אוֹתוֹ לְבַד לִפְנֵי שֶׁהוּא רָץ לְכָל הַחֲבֵרִים וְהָעִסּוּקִים שֶׁלּוֹ. הֲדַסָּה תִּכְנְנָה עִם חַבְרוֹתֶיהָ אֵיךְ יְבַלּוּ בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת.

הַשָּׁנָה יוֹם הַזִּכָּרוֹן שֶׁלָּהֶם הוּא אַחֵר.

אֵלִיָּה רוֹכֵב עַל אוֹפַנָּיו לַטֶּקֶס בְּבֵית הֶעָלְמִין. הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלּוֹ דּוֹהֲרוֹת מַהֵר יוֹתֵר מִגַּלְגַּלֵּי הָאוֹפַנַּיִם. אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא נֶעֱלַם מֵהָעוֹלָם כֻּלּוֹ? רַק לִפְנֵי רֶגַע עָבְדוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד עַל הָאוֹפַנַּיִם וְהָיָה לָהֶם כֵּיף. “אֵין דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן!” הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת מָעוֹז אוֹמֵר. הָרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל אָחִיו הַלּוֹחֵם שֶׁמָּצָא אֶת מוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר זִנֵּק לְהַצִּיל חֲבֵרִים, חַיִּים בְּרֹאשׁוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה שָׁם.

אֵיךְ הָיָה לוֹ הָאֹמֶץ? הוּא יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא רַק יְדֵי זָהָב הָיוּ לְאָח שֶׁלּוֹ, גַּם לֵב זָהָב. הוּא מְפַדֵּל בָּאוֹפַנַּיִם הַמְּיֻחָדִים שֶׁלּוֹ: “אַתָּה הַגִּבּוֹר שֶׁלִּי מָעוֹז”, הוּא מְדַבֵּר אֵלָיו, וּבֵין קוֹלוֹת הַדִּוּוּשׁ נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל עוֹנֶה לוֹ חֲזָרָה: “אֲנִי גֵּאֶה בְּךָ”.

גַּם יוֹם הַזִּכָּרוֹן שֶׁל שְׁמוּאֵל שׁוֹנֶה הַשָּׁנָה. הוּא כְּבָר לֹא לוֹבֵשׁ אֶת הַחֻלְצָה עִם הַכִּתּוּב. הַחֻלְצָה קְרוּעָה עַכְשָׁו. בַּהַלְוָיָה כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לָבְשׁוּ אֶת הַחֻלְצוֹת הָאֵלֶּה וְעָשׂוּ בָּהֶן קְרִיעָה. עַכְשָׁו הוּא מְטַפֵּס בַּמַּדְרֵגוֹת הַלֹּא נִגְמָרוֹת לַטֶּקֶס הַמַּמְלַכְתִּי, אָמְנָם בְּלִי הַחֻלְצָה אֲבָל עִם אֲרִיאֵל בַּלֵּב, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ אוֹמֵר “קָדִימָה! לֹא לַעֲצֹר”.

כְּשֶׁשְּׁמוּאֵל הָיָה רַק בֶּן 6, אָמַר לוֹ אֲרִיאֵל: ‘קָדִימָה, עוֹלִים לִמְצָדָה – בָּרֶגֶל!’ וּמֵאָז לָקַח אוֹתוֹ אֵין־סְפֹר פְּעָמִים לִמְצָדָה. בִּמְצָדָה שְׁמוּאֵל לָמַד הִיסְטוֹרְיָה, לָמַד עַל הַטֶּבַע, לָמַד עַל אַרְכֵאוֹלוֹגְיָה, אֲבָל יוֹתֵר חָשׁוּב מֵהַכֹּל – לָמַד מֵאָחִיו שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה מָה קוֹרֶה, מַמְשִׁיכִים קָדִימָה.

הַשָּׁנָה הֲדַסָּה לֹא מְסֻגֶּלֶת לַחְשֹׁב עַל חֲגִיגוֹת יוֹם הָעַצְמָאוּת וְהִיא בִּכְלָל לֹא בְּטוּחָה שֶׁתַּגִּיעַ לַבָּמוֹת. גַּם לַלְּוָיָה שֶׁל אָחִיהָ הִיא לֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לָלֶכֶת. הַזִּכָּרוֹן הַנּוֹרָא מֵהַלַּיְלָה הַהוּא, שֶׁבּוֹ הוֹפִיעוּ קְצִינִים בַּבַּיִת וְסִפְּרוּ שֶׁעִדּוֹ נָפַל בַּקְּרָב, עֲדַיִן טָרִי וְקָשֶׁה לָהּ לְהִתְמוֹדֵד אִתּוֹ.

נָפַל בַּקְּרָב? מָה פֵּרוּשׁ נָפַל בַּקְּרָב? הֲרֵי רַק לִפְנֵי שָׁבוּעַ הוּא הָיָה כָּאן, וּכְמוֹ תָּמִיד צָחַק אִתָּהּ, נָפַל עָלֶיהָ בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר וְהֵעִיר אוֹתָהּ רַק כְּדֵי לְהָצִיק לָהּ. בִּצְחוֹק כַּמּוּבָן. הַצְּחוֹק שֶׁלּוֹ עוֹד כָּאן. הִיא שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ בַּלֵּב. הִיא רוֹאָה אֶת הַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ מְמַלֵּא אֶת חַדְרֵי הַבַּיִת וְשׁוֹמַעַת אֶת הַקּוֹל שֶׁלּוֹ אוֹמֵר: “הַיּוֹם אָרֹךְ וְהַחַיִּים קְצָרִים, נַצְּלוּ אוֹתָם וְאַל תִּשְׁכְּחוּ לֵהָנוֹת בַּדֶּרֶךְ”.

הִיא לוֹבֶשֶׁת אֶת הַמִּכְנָסַיִם הַכְּחֻלִּים וְאֶת הַחֻלְצָה הַלְּבָנָה. הִיא לוֹבֶשֶׁת גַּם אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁמֵּעַתָּה וָהָלְאָה חַיֶּבֶת לְלַוּוֹת אֶת הַחַיִּים לְצַד הַגַּעֲגוּעַ, וְיוֹצֵאת.

אָנוּ מַזְמִינִים אֶת כָּל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל
לִיצֹר אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם מֵהַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה,
וְלִשְׁלֹחַ אֵלֵינוּ לַמּוּזֵאוֹן הַוִּירְטוּאָלִי שֶׁל בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי:
יוֹצְרִים זִכָּרוֹן כָּחֹל־לָבָן:

סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל הַתָּנָךְ

אֵיךְ אֶפְשָׁר לִזְכֹּר אֵרוּעִים חֲשׁוּבִים? אִם יֵשׁ אֵרוּעִים שֶׁחֲשׁוּבִים לֹא רַק לָנוּ אֶלָּא גַּם לַקְּהִלָּה שֶׁלָּנוּ, לַיִּשּׁוּב שֶׁלָּנוּ וְלָעָם שֶׁלָּנוּ,
אֵיךְ אֲנַחְנוּ מַעֲבִירִים הָלְאָה אֶת הַסִּפּוּר כָּךְ שֶׁיַּהֲפֹךְ לְחֵלֶק מֵהַזִּכָּרוֹן שֶׁל כֻּלָּנוּ?
בַּנּוֹשֵׂא הַזֶּה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מֵהַתָּנָךְ. זֶה הַסֵּפֶר שֶׁכְּבָר מֵאוֹת שָׁנִים מְסַפֵּר אֶת סִפּוּר הַ'לֵּדָה' שֶׁלָּנוּ כְּעַם,
וְאֶת הַסִּפּוּרִים בַּתָּנָךְ אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים וּמְסַפְּרִים וּמַעֲבִירִים מִדּוֹר לְדוֹר כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים.
בַּתָּנָךְ יֵשׁ כַּמָּה עֵצוֹת לְגַבֵּי אֵיךְ יוֹצְרִים זִכָּרוֹן וּמָה כְּדַאי לִזְכֹּר:

עֵצָה 1: כְּדַאי לִזְכֹּר גַּם כְּאֵבִים וְכִשְׁלוֹנוֹת (שֶׁלִּפְעָמִים נִדְמֶה לָנוּ שֶׁעָדִיף לִשְׁכֹּחַ)

אֲרוֹן הַבְּרִית לִוָּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַמַּסָּע בַּמִּדְבָּר, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמַר בַּמָּקוֹם הֲכִי קָדוֹשׁ בַּמִּקְדָּשׁ. וּמָה הָיָה בּוֹ בְּתוֹךְ הָאָרוֹן? לְצַד לוּחוֹת הַבְּרִית שֶׁעֲלֵיהֶם כְּתוּבִים עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, הָיוּ בּוֹ גַּם שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּעִקְבוֹת חֵטְא הָעֵגֶל. לָמָּה צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת? כִּי גַּם מָה שֶׁנִּשְׁבַּר וְנִכְשַׁל הוּא חֵלֶק מֵהַזִּכָּרוֹן שֶׁבּוֹנֶה אוֹתָנוּ.

עֵצָה 2: אֵיךְ מְעוֹרְרִים זִכָּרוֹן?

עַם יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר אֶת נְהַר הַיַּרְדֵּן שֶׁנִּבְקַע בְּאֹרַח נֵס וְנִכְנַס לָאָרֶץ. יְהוֹשֻׁעַ לוֹקֵחַ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִקַּרְקַע הַיַּרְדֵּן וּמַנִּיחַ אוֹתָן בַּמָּקוֹם כְּמַצֶּבֶת זִכָּרוֹן, מֵעֵין אַנְדַּרְטָה, שֶׁתַּזְכִּיר לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֶת הַנֵּס שֶׁפָּתַח אֶת הַדֶּלֶת לָאָרֶץ. מָה שֶׁבּוֹלֵט לָנוּ בָּעַיִן – קַל לָנוּ יוֹתֵר לִזְכֹּר.

עֵצָה 3: לָמָּה לִזְכֹּר?

לֹא רַק בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן אֲנַחְנוּ נִזְכָּרִים. לְמַעֲשֶׂה, כָּל הַחַגִּים וְהַמּוֹעֲדִים נוֹעֲדוּ לְהַזְכִּיר לָנוּ דְּבָרִים שֶׁקָּרוּ בֶּעָבָר. לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ זוֹכְרִים דְּבָרִים עֲצוּבִים וְלִפְעָמִים אֲנַחְנוּ זוֹכְרִים דְּבָרִים מְשַׂמְּחִים. גַּם בְּמִקְרִים שֶׁבָּהֶם אֲנַחְנוּ “חוֹגְגִים זִכָּרוֹן” חָשׁוּב לְנַתֵּב אוֹתוֹ לִדְבָרִים מַשְׁמָעוּתִיִּים וּמוֹעִילִים: בְּפוּרִים לְמָשָׁל אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, וּבְסֻכּוֹת אֲנַחְנוּ מַזְמִינִים אוֹרְחִים לַסֻּכָּה. הַזִּכְרוֹנוֹת (גַּם הַטּוֹבִים וְגַם הָרָעִים) מַזְמִינִים אוֹתָנוּ לִצְמֹחַ וְלִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר.

עֵצָה 4: לָמָּה דַּוְקָא הַזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי חָשׁוּב?

לִפְעָמִים אֲנָשִׁים שׁוֹנִים זוֹכְרִים דְּבָרִים שׁוֹנִים, וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת הֶבְדֵּלִים. אֲפִלּוּ בַּתָּנָךְ יֵשׁ סִפּוּרִים שֶׁחוֹזְרִים פַּעֲמַיִם עִם הֶבְדֵּלִים! לְמָשָׁל, סֵפֶר מְלָכִים מְסַפֵּר לָנוּ שֶׁמְּנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה מֶלֶךְ רָשָׁע וְחוֹטֵא. אֲבָל בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים יֵשׁ תּוֹסֶפֶת: מְנַשֶּׁה מַכִּיר בְּמַעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁעָשָׂה, וּלְאַחַר שֶׁנֶּעֱנַשׁ הוּא מְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו. דֵי בָּרוּר אֵיךְ מְנַשֶׁה הָיָה מַעֲדִיף שֶׁיִזְכְּרוּ אוֹתוֹ נָכוֹן? לָכֵן חָשׁוּב שֶׁגַּם אַתֶּם תִּכְתְּבוּ אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁלָּכֶם – יֵשׁ לָכֶם כּוֹחַ לְהַשְׁפִּיעַ עַל מָה שֶׁיִּזְכְּרוּ מִכֶּם וּמֵהַתְּקוּפָה שֶׁלָּכֶם.

וַהֲרֵי הַחֲדָשׁוֹת

נטעלי גבירץ ושותפים ליצירה ילדי אופקים:
עדי בן נון, איתי בן נון, עמית כהן, גפן עמר, עדן דמול והדר רייש.

אִם מִישֶׁהוּ הָיָה עוֹבֵר בֵּין יַלְדֵי הָעִיר אֳפָקִים בַּיָּמִים שֶׁל תְּחִלַּת הַמִּלְחָמָה וְאוֹסֵף אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהֶם בְּצִנְצֶנֶת, הוּא וַדַּאי הָיָה מֻפְתָּע מִמַּחְשָׁבָה אַחַת שֶׁחָזְרָה עַל עַצְמָהּ שׁוּב וָשׁוּב. מַחֲשָׁבָה קָרָה וּמְסֻכֶּרֶת, עִם עֲטִיפָה צִבְעוֹנִית מְרַשְׁרֶשֶׁת.

יַלְדֵי אֳפָקִים חָשְׁבוּ עַל אַרְטִיקִים. אָמְנָם כָּל אֶחָד מֵהֶם דִּמְיֵן לוֹ אַרְטִיק בְּטַעַם אַחֵר אוֹ קַרְטִיב פֵּרוֹת אוֹ שְׁלוּקִים אֲרֻכִּים שֶׁשּׁוֹבְרִים בָּאֶמְצַע, וְיַלְדָּה אַחַת אֲפִלּוּ חָשְׁבָה עַל טִילוֹן, אֲבָל כָּךְ אוֹ כָּךְ, אֵלֶּה הָיוּ הָאַרְטִיקִים שֶׁהֵם חִכּוּ לְקַבֵּל בְּבֹקֶר שִׂמְחַת תּוֹרָה מִחוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. אֶלָּא שֶׁבְּאוֹתוֹ בֹּקֶר בִּמְקוֹם חֲגִיגָה בָּאָה מִלְחָמָה.

“כַּמָּה חֲבָל שֶׁאַף אֶחָד לֹא מַקְשִׁיב לְמַחְשָׁבוֹת שֶׁל יְלָדִים. אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל הַמְּבֻגָּרִים שׁוֹמְעִים כָּל הַיּוֹם בָּרַדְיוֹ וּבַטֵּלֵוִיזְיָה וּבָעִתּוֹן,” כָּכָה נוֹיָה אָמְרָה לְאָחִיהָ הַגָּדוֹל פֶּלֶג, שֶׁיָּשַׁב לְיָדָהּ מְשֻׁעֲמָם בְּעוֹד יוֹם בְּלִי לִמּוּדִים, בְּלִי אַבָּא, שֶׁיָּצָא לְמִלּוּאִים כְּבָר לִפְנֵי חֹדֶשׁ, וּבְלִי אִמָּא, שֶׁהָלְכָה לָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהּ בְּמַחְלֶקֶת הָרְוָחָה שֶׁל אֳפָקִים וְהִשְׁאִירָה אוֹתָם עִם מוֹרִיָּה הַבֶּיְבִּיסִיטֶר. “וְהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ פִּי אֶלֶף יוֹתֵר מְעַנְיְנוֹת,” פֶּלֶג הִסְכִּים. “חֲבָל שֶׁאֵין עִתּוֹן שֶׁיְּלָדִים כּוֹתְבִים.”
“כֵּן?” מוֹרִיָּה שָׁאֲלָה. הַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ הִתְעַקֵּם. “כֵּן!” קָרְאוּ פֶּלֶג וְנוֹיָה, קְצָת בְּכַעַס. מוֹרִיָּה הִנְהֲנָה. הִיא הֵבִיאָה נְיָרוֹת וּכְלֵי כְּתִיבָה, חָלְצָה פְּקָק מִטּוּשׁ עָבֶה וְכָתְבָה בְּרֹאשׁ הָעַמּוּד בִּכְתָב יָפֶה וּמְגֻנְדָּר: אוֹפָקִידְס. מִתַּחַת הוֹסִיפָה בִּכְתָב קָטָן יוֹתֵר: חַדְשׁוֹת יַלְדֵי אֳפָקִים. פֶּלֶג וְנוֹיָה הִבִּיטוּ בָּהּ בְּבִלְבּוּל. “הִנֵּה הָעִתּוֹן שֶׁלָּכֶם,” מוֹרִיָּה הִסְבִּירָה. “יֵשׁ לָכֶם מָה לְסַפֵּר? קָדִימָה! לְמָה אַתֶּם מְחַכִּים?
אִם הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּכֶם בֶּאֱמֶת מְעַנְיְנוֹת כְּמוֹ שֶׁל הַמְּבֻגָּרִים, אֲנִי מַבְטִיחָה לְהַדְפִּיס עֳתָקִים שֶׁל הָעִתּוֹן וּלְחַלֵּק בַּשְּׁכוּנָה.”
מוֹרִיָּה יָצְאָה מֵהַחֶדֶר, וְנוֹיָה הִבִּיטָה בְּפֶלֶג וְשָׁאֲלָה: “מָה כּוֹתְבִים בְּעִתּוֹן?” “כַּתָּבוֹת,” עָנָה פֶּלֶג, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּתַב כַּתָּבָה מִיָּמָיו. “עַל מָה שֶׁקָּרָה לָנוּ.” “אֲבָל קָרָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה,” אָמְרָה נוֹיָה, וּפֶלֶג הִנְהֵן. “נָכוֹן. כְּדַאי שֶׁנַּתְחִיל.”
הֵם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. כָּתְבוּ וּמָחֲקוּ וְצִיְּרוּ וְזָרְקוּ, וְגָזְרוּ וְהִדְבִּיקוּ, עַד שֶׁלֹּא הָיָה יוֹתֵר מָקוֹם. הָעִתּוֹן הָיָה מָלֵא וּמוּכָן. כַּתָּבַת הַשַּׁעַר הָיְתָה עַל נַעֲמָה מֵהַקּוֹמָה לְמַטָּה. כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלָּהּ חָזַר אַחֲרֵי שָׁבוּעוֹת אֲרֻכִּים מֵהַמִּלּוּאִים, בָּרִיא וְשָׁלֵם, הִיא רָצָה אֵלָיו וְקָפְצָה עָלָיו כָּל כָּךְ בְּהִתְלַהֲבוּת עַד שֶׁבְּלִי כַּוָּנָה הִיא נָגְחָה בָּרֹאשׁ שֶׁלּוֹ.
וְכָךְ קָרָה שֶׁהוּא נִפְצַע דַּוְקָא בַּבַּיִת, וְחָזַר לַצָּבָא עִם פָּנָס בָּעַיִן. בִּמְדוֹר הַבִּשּׁוּל הַכּוֹכָב הָיָה אֱיָל מֵהַכִּתָּה שֶׁל פֶּלֶג, שֶׁמֵּאָז הַמִּלְחָמָה צָרִיךְ לְהָכִין בְּכָל בֹּקֶר כָּרִיךְ לָאֲחָיוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁאוֹכְלוֹת רַק גְּבִינָה וְזֵיתִים. בֹּקֶר אֶחָד נִגְמְרוּ הַזֵּיתִים וְהוּא הִמְצִיא כָּרִיךְ חָדָשׁ: גְּבִינָה וּבַּמְבָּה! מֵאָז הָאֲחָיוֹת שֶׁלּוֹ רוֹצוֹת רַק אֶת הַכָּרִיךְ הַזֶּה. מְדוֹר הָאָפְנָה הֻקְדַּשׁ לְאַבָּא שֶׁל נוֹיָה וּפֶלֶג, שֶׁחָזַר מֵהַצָּבָא עִם זָקָן וְשָׂפָם כְּמוֹ שֶׁל אִישׁ מְעָרוֹת, וַאֲחוֹתָם הַתִּינֹקֶת בָּכְתָה וְלֹא הִסְכִּימָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו עַד שֶׁהִתְגַּלֵּחַ.

בִּמְדוֹר הַמּוּזִיקָה כָּתְבוּ עַל הַלָּהִיט הַגָּדוֹל שֶׁל הַשְּׁכוּנָה: שִׁיר שֶׁאֲרִיאֵל וְהָאַחִים שֶׁלּוֹ הִמְצִיאוּ לְאַבָּא שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁחָזַר מֵהַמִּלּוּאִים:
“יֹפִי שֶׁחָזַרְתָּ, אַבָּא! וְעַכְשָׁו לָעֲבוֹדָה – כָּאן אַתָּה חַיָּל רָגִיל, לֹא מְפַקֵּד הַיְּחִידָה.
בּוֹא תִּשְׁטֹף רִצְפָּה, כֵּלִים, וְאַחַר כָּךְ קַח סֻלָּם – וְתַחֲלִיף אֶת הַנּוּרָה, וְגַם אֶת הַחִתּוּל שֶׁל יָם!
יֹפִי שֶׁחָזַרְתָּ, אַבָּא. תַּעֲשֶׂה לָנוּ טוֹבָה – וְתַפְסִיק לְהִתְבַּטֵּל. פֹּה זֶה לֹא כְּמוֹ בַּצָּבָא!”

נוֹיָה וּפֶלֶג הִגִּישׁוּ לְמוֹרִיָּה אֶת הַגִּלָּיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁל עִתּוֹן הַיְּלָדִים אוֹפָקִידְס וְהִבִּיטוּ בָּהּ בְּמֶתַח. הִיא לֹא אָמְרָה מִלָּה, רַק קָרְאָה וְקָרְאָה, לִפְעָמִים חִיְּכָה, וְגֵרְדָה בָּרֹאשׁ.

“נוּ?!” נוֹיָה שָׁאֲלָה כְּשֶׁהַסַּבְלָנוּת שֶׁלָּהּ פָּקְעָה לְגַמְרֵי, וּפֶלֶג הִצְטָרֵף עִם “נוּ?!” מִשֶּׁלּוֹ. “מַסְפִּיק עִם הַשְּׁטוּיוֹת,” אָמְרָה, וְקָמָה. נוֹיָה וּפֶלֶג הִתְיַשְּׁבוּ עֲצוּבִים בִּמְקוֹמָם. “מָה הִתְיַשַּׁבְתֶּם?! יֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה עֲבוֹדָה! אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַדְפִּיס הַרְבֵּה עֳתָקִים כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לְחַלֵּק לְכָל הַחֲבֵרִים שֶׁלָּכֶם! אֲבָל רֶגַע, קֹדֶם… אוּלַי נִקְנֶה אֵיזֶה אַרְטִיק?”