“בְּכָל פַּעַם שֶׁקּוֹרֶה מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב,
אֲבָל לֹא מַמָּשׁ גָּרוּעַ,
לְמָשָׁל –
כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלִּי שָׁכְחָה אֶת הַמַּחֲבַת עַל הָאֵשׁ
וְהַמִּטְבָּח קְצָת נִשְׂרַף
אוֹ
כְּשֶׁאֲחוֹתִי עָשְׂתָה תְּאוּנָה עִם הָאוֹפַנַּיִם
וְשָׁבְרָה אֶת הָאַף,
סָבְתָא שֶׁלִּי מִיָּד תּוֹפֶסֶת אֶת הַלְּחָיַיִם
וְאוֹמֶרֶת: “אֵיזֶה נֵס!”
וְסַבָּא שֶׁלִּי יָשָׁר עוֹנֶה לָהּ כּוֹעֵס:
“אַתְּ לֹא מְבִינָה שֶׁזֶּה מַשֶּׁהוּ רַע?! אָז שׁוּם נֵס לֹא קָרָה!”
וְסָבְתָא מִיָּד מַחְזִירָה:
“תָּמִיד יָכוֹל לִהְיוֹת יוֹתֵר גָּרוּעַ אָז זֶה נֵס בָּרִבּוּעַ-בּוּעַ.”
בֹּקֶר אֶחָד יָצָא אוּרִי הַדַּיָּג לַעֲבוֹדָתוֹ. בְּעוֹדוֹ מֵכִין אֶת הַסִּירָה, גִּלָּה כִּי יֵשׁ בָּהּ חֹר שֶׁמְּחַיֵּב תִּקּוּן וְהֵבִין שֶׁלֹּא יוּכַל לָצֵאת לָדוּג בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.
הוּא צָפָה בְּכָל יֶתֶר הַדַּיָּגִים שָׁטִים בְּסִירוֹתֵיהֶם וְזַעַם הִתְעוֹרֵר בּוֹ: “אֵיזֶה מַזָּל רַע יֵשׁ לִי! אֵיזֶה בֹּקֶר נוֹרָא! זֶה לֹא הוֹגֵן! כָּל הַדָּגִים יִהְיוּ שֶׁלָּהֶם וַאֲנִי אֶחֱזֹר הַבַּיְתָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת!” הוּא בָּעַט בַּסִּירָה, קִלֵּל, רָטַן וְהֵחֵל לְתַקֵּן אֶת הַחֹר.
לִפְנוֹת עֶרֶב הִגִּיעוּ יְדִיעוֹת לַחוֹף כִּי סְעָרָה הִשְׁתּוֹלְלָה בְּלֵב יָם – סִירוֹת רַבּוֹת נֶהֶרְסוּ כָּלִיל וְכַמָּה דַּיָּגִים נִפְצְעוּ וְנִסְחֲפוּ לְחוֹף סָמוּךְ. חָשַׁב אוּרִי לְעַצְמוֹ: “אֵיזֶה מַזָּל טוֹב יֵשׁ לִי! יָכֹלְתִּי לְהִפָּגַע! אֵיזֶה יוֹם מְבֹרָךְ!”
הוּא חִבֵּק אֶת סִירָתוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת, וְשָׁב לְבֵיתוֹ מְלֵא הוֹדָיָה עַל הַנֵּס שֶׁאֵרַע לוֹ.
(סִפּוּר בְּהַשְׁרָאַת תַּלְמוּד בָּבְלִי, מַסֶּכֶת נִדָּה, דַּף לא, עַמּוּד א)
“בְּכָל פַּעַם שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי נִכְנֶסֶת אֵלַי לַחֶדֶר
הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁזֶּה יִהְיֶה נֵס
אִם הִיא לֹא תִּשְׁבֹּר אֶת הָרֹאשׁ.
אֲנִי מַסְבִּיר לָהּ שֶׁאֵין לָהּ מָה לַחֲשֹׁשׁ
וְשֶׁחֲבָל לְסַדֵּר
כִּי בַּבָּלָגָן אֲנִי מוֹצֵא הַכֹּל יוֹתֵר מַהֵר.”
חֲנֻכָּה, חֲנֻכָּה
חַג יָפֶה כָּל כָּךְ
אוֹר חָבִיב מִסָּבִיב
גִּיל לְיֶּלֶד רַךְ.
חֲנֻכָּה, חֲנֻכָּה
סְבִיבוֹן סֹב סֹב
סֹב נָא סֹב, סֹב נָא סֹב
מַה נָּעִים מַה טּוֹב.
חֲנֻכָּה חֲנֻכָּה
אֵין חַלּוֹן בְּלִי אֵשׁ
לְבִיבוֹת סֻפְגָּנִיּוֹת
בְּכָל בַּיִת יֵשׁ
חֲנֻכָּה חֲנֻכָּה
חַג חָבִיב מְאֹד
שִׁירוּ נָא, זַמְּרוּ נָא
וּצְאוּ לִרְקֹד
נֵרוֹת דּוֹלְקִים, נֵרוֹת דַּקִּים
עַל כָּל חַלּוֹן בָּרְחוֹב
אוּרִים בּוֹרְקִים, אוּרִים זַכִּים
בִּשְׁמֵי הַתְּכוֹל לָרֹב.
כִּי בָּא זֶה חַג הַחֲנֻכָּה –
חַגֵּנוּ, חַג הָאוֹר.
עַם צָר אוֹיֵב גֹּרַשׁ הֻכָּה
וְלָנוּ בָּא הַדְּרוֹר.
אֶל הָאוֹרוֹת הַנִּיצוֹצוֹת
מַבִּיט כָּל יֶלֶד חֵן.
עֵינֵי הַיֶּלֶד נוֹצְצוֹת –
נֵרוֹת שֶׁל חַג גַּם הֵן.
חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
לִפְנֵי רַבּוֹת רַבּוֹת שָׁנִים
לִירוּשָׁלַיִם בָּאוּ יְוָנִים
אֲהָהּ! אֲהָהּ! צָרָה גְּדוֹלָה
צָרָה גְּדוֹלָה הָיְתָה שָׁם.
חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שֵׁנִי שֵׁנִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
יְוָנִים הָרְגוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים
אָבוֹת אִמּוֹת וִילָדִים.
אֲהָהּ…
חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁלִישִׁי שְׁלִישִׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שָׂמוּ יְוָנִים
פְּסִילִים שֶׁל עֵץ וְשֶׁל אֲבָנִים.
אֲהָהּ…
חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר רְבִיעִי רְבִיעִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
גָּזְרוּ יְוָנִים, אוֹיָה! נוֹרָא:
צָרִיךְ לִשְׂרֹף אֶת הַתּוֹרָה.
אֲהָהּ…
חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר חֲמִשִּׁי חֲמִשִּׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
קָם מַכַּבִּי עִם חֲמִשָּׁה בָּנִים
וְהֵם גֵּרְשׁוּ אֶת הַיְּוָנִים
הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד
נֵס גָּדוֹל הָיָה שָׁם!
חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שִׁשִּׁי שִׁשִּׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
שִׁשָּׁה הָיוּ הַמַּכַּבִּים
וְהֵם הָרְגוּ אֶת הַיְּוָנִים.
הֵידָד…
חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
אֶחָד הָאָב וַחֲמִשָּׁה בָּנִים
שִׁבְּרוּ כָּל פְּסִילֵי הָאֲבָנִים.
הֵידָד…
חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁמִינִי שְׁמִינִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
בִּטְּלוּ אֲזַי כָּל הַגְּזֵרוֹת
עָשׂוּ חַג הִדְלִיקוּ נֵרוֹת.
הֵידָד…
יֶלֶד, יֶלֶד, יֶלֶד קָט
כָּל אֶחָד עִם נֵר בַּיָּד.
כָּל אֶחָד זֶה אַחַר זֶה
גִּיל בַּלֵּב וְשִׁיר בַּפֶּה:
חַג, חַג לָנוּ,
חַג טוֹב, חַג הָאוֹר!
שְׁנַיִם כֹּה נֵלֵךְ בַּצַּד,
כָּל אֶחָד עִם נֵר בַּיָּד.
אוֹר גָּדוֹל אִתָּנוּ פֹּה,
בְּכָל הָאָרֶץ נֵלְכָה כֹּה!
חַג, חַג לָנוּ…
אַרְבָּעָה נֵלֵךְ בַּצַּד,
כָּל אֶחָד עִם נֵר בַּיָּד.
לְכָל מָקוֹם שָׁם חֹשֶׁךְ יֵשׁ
נֵלְכָה-נָא, נַדְלִיקָה אֵשׁ!
חַג, חַג לָנוּ…
שְׁמוֹנָה נֵלֵךְ בַּצַּד,
כָּל אֶחָד עִם נֵר בַּיָּד.
אֵין עוֹד חֹשֶׁךְ, אֵין עוֹד שְׁחוֹר,
הָעוֹלָם מָלֵא הוּא אוֹר!
חַג, חַג לָנוּ…
במסגרת שיתוף פעולה בין מיזם 929 לרשות הטבע והגנים, אנחנו מזמינים אתכם לצאת לשטח ולשחק ב’״קוד העתיקות”.
“קוד העתיקות” – פעילות ערכת בריחה חווייתית לכל המשפחה, בארבעה אתרים מקראיים נבחרים של רט”ג: תל חצור, תל דור, תל מגידו ותל באר שבע.
על המשתתפים בפעילות לפתור את כל המשימות המתחבאות בשטח, בדיגיטל ובערכת המשחק ולפצח את “קוד העתיקות”!
לאן נעלם העוגן העתיק? אספו רמזים ופצחו את "קוד העתיקות" לפני שישובו השודדים.
אחרי החוויה המשפחתית המסעירה הזאת לעולם לא תוכלו עוד להישאר אדישים למשמע המילה "חרפושית".
החותם המלכותי, היחיד מסוגו בעולם, נגנב. השודדים הצליחו להימלט, אבל החביאו את החותם באתר גן לאומי תל מגידו.
הרפתקה לכל המשפחה בעיר המקראית, כמה דקות מבאר שבע.