דַּף מִשְׁפַּחְתִּי עַל נִסִּים וְעַל נִפְלָאוֹת

הוֹרָאוֹת שִׁמּוּשׁ

הַפְּעִילוּיוֹת בַּדַּף מֻתְאָמוֹת לְגִילִים שׁוֹנִים וּלְרָמוֹת שׁוֹנוֹת. תּוּכְלוּ לִבְחֹר אֶת הַפְּעִילוּיוֹת שֶׁמַּתְאִימוֹת לָכֶם, לְמִדַּת הָרִכּוּז הַמִּתְאַפְשֶׁרֶת וְלַזְּמַן הָעוֹמֵד לִרְשׁוּתְכֶם.

קִבְעוּ זְמַן לְמִפְגָּשׁ רָגוּעַ עִם הַיֶּלֶד אוֹ עִם הַיַּלְדָּה, עִם אַבָּא אוֹ עִם אִמָּא (אוֹ עִם כָּל מִי שֶׁאוֹהֲבִים)

בַּחֲרוּ מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה לָכֶם טוֹב עַל הַלֵּב.

פִּתְחוּ אֶת הַדַּף וְאֶת הַלֵּב, וּתְנוּ לַמִּלִּים לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלָּהֶן.

הֲיָדַעְתָּ?

נֵס חֲנֻכָּה אֵינוֹ מוֹפִיעַ בַּתָּנָךְ. הוּא הִתְרַחֵשׁ בִּתְקוּפָה מְאֻחֶרֶת יוֹתֵר.

הַזְמָנָה לְשִׂיחָה

“הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת
וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת,
שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.”

זֶה חֵלֶק מֵהַשִּׁיר שֶׁשָּׁרִים אַחֲרֵי הַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה, שֶׁמְּפָרֵט לְשֵׁם מָה מַדְלִיקִים אֶת הַנֵּרוֹת. הַאִם יֵשׁ סִבּוֹת נוֹסָפוֹת שֶׁבִּגְלָלָן הֲיִיתֶם רוֹצִים לְהַדְלִיק נֵר?

זוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְזַהוֹת “נִסִּים קְטַנִּים” שֶׁקּוֹרִים לָנוּ מִדֵּי יוֹם, לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם וּלְהוֹדוֹת. אֵילוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת אַתֶּם מְזַהִים בַּחַיִּים שֶׁלָּכֶם? עַל מָה תִּרְצוּ לְהוֹדוֹת?

מָה הוּא נֵס?

אֱמֹר לִי מָה הוּא נֵס בִּשְׁבִילְךָ – וְאֹמַר לְךָ מִי אַתָּה

בְּכָל פַּעַם שֶׁקּוֹרֶה מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב,

אֲבָל לֹא מַמָּשׁ גָּרוּעַ,

לְמָשָׁל –

כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלִּי שָׁכְחָה אֶת הַמַּחֲבַת עַל הָאֵשׁ

וְהַמִּטְבָּח קְצָת נִשְׂרַף

אוֹ

כְּשֶׁאֲחוֹתִי עָשְׂתָה תְּאוּנָה עִם הָאוֹפַנַּיִם

וְשָׁבְרָה אֶת הָאַף,

סָבְתָא שֶׁלִּי מִיָּד תּוֹפֶסֶת אֶת הַלְּחָיַיִם

וְאוֹמֶרֶת: “אֵיזֶה נֵס!״

וְסַבָּא שֶׁלִּי יָשָׁר עוֹנֶה לָהּ כּוֹעֵס:

“אַתְּ לֹא מְבִינָה שֶׁזֶּה מַשֶּׁהוּ רַע?!

אָז שׁוּם נֵס לֹא קָרָה!”

וְסָבְתָא מִיָּד מַחְזִירָה:

“תָּמִיד יָכוֹל לִהְיוֹת יוֹתֵר גָּרוּעַ

אָז זֶה נֵס בָּרִבּוּעַ-בּוּעַ.”

© כל הזכויות שמורות להדס גלבוע!

הַזְמָנָה לְשִׂיחָה

עִם מִי אַתֶּם מִזְדַּהִים יוֹתֵר בַּשִׁיר – עִם סַבָּא אוֹ עִם סָבְתָא?

הַזְמָנָה לְשִׂיחָה

מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים עַל הַמַּזָּל שֶׁל אוּרִי הַדַּיָּג -  טוֹב? רַע?

הַאִם גַּם לָכֶם קָרָה מִקְרֶה כָּזה, שֶׁפִּתְאוֹם הִשְׁתַּנְּתָה לָכֶם הַתְּחוּשָׁה בְּנוֹגֵעַ אֵלָיו?

בֹּקֶר אֶחָד יָצָא אוּרִי הַדַּיָּג לַעֲבוֹדָתוֹ. בְּעוֹדוֹ מֵכִין אֶת הַסִּירָה, גִּלָּה כִּי יֵשׁ בָּהּ חֹר שֶׁמְּחַיֵּב תִּקּוּן וְהֵבִין שֶׁלֹּא יוּכַל לָצֵאת לָדוּג בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

הוּא צָפָה בְּכָל יֶתֶר הַדַּיָּגִים שָׁטִים בְּסִירוֹתֵיהֶם וְזַעַם הִתְעוֹרֵר בּוֹ: “אֵיזֶה מַזָּל רַע יֵשׁ לִי! אֵיזֶה בֹּקֶר נוֹרָא! זֶה לֹא הוֹגֵן! כָּל הַדָּגִים יִהְיוּ שֶׁלָּהֶם וַאֲנִי אֶחֱזֹר הַבַּיְתָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת!” הוּא בָּעַט בַּסִּירָה, קִלֵּל, רָטַן וְהֵחֵל לְתַקֵּן אֶת הַחֹר.

לִפְנוֹת עֶרֶב הִגִּיעוּ יְדִיעוֹת לַחוֹף כִּי סְעָרָה הִשְׁתּוֹלְלָה בְּלֵב יָם – סִירוֹת רַבּוֹת נֶהֶרְסוּ כָּלִיל וְכַמָּה דַּיָּגִים נִפְצְעוּ וְנִסְחֲפוּ לְחוֹף סָמוּךְ. חָשַׁב אוּרִי לְעַצְמוֹ: “אֵיזֶה מַזָּל טוֹב יֵשׁ לִי! יָכֹלְתִּי לְהִפָּגַע! אֵיזֶה יוֹם מְבֹרָךְ!”

הוּא חִבֵּק אֶת סִירָתוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת, וְשָׁב לְבֵיתוֹ מְלֵא הוֹדָיָה עַל הַנֵּס שֶׁאֵרַע לוֹ.

סיפור בהשראת תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף לא, עמוד א

בָּחֲנוּ אֶת עַצְמְכֶם

נֵס בִּשְׁבִילִי הוּא...

כָּל מָה שֶׁמִּסְּבִיבִי הוּא נֵס!

נֵס הוּא מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי מְחַכּה לוֹ.

אֵין נִסִּים – רַק עֲבוֹדָה קָשָׁה.

אֶצְלִי נֵס יֵשׁ רַק בַּקָּפֶה…

אֶתְגָרִים בְּאִיּוּרִים​

אִם גַּם אַתֶּם מְבֻלְגָּנִים כָּמוֹנִי, יִהְיֶה לָכֶם קַל לִמְצֹא אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁמִּסְתַּתְּרִים בַּתְּמוּנָה!

בְּכָל פַּעַם שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי נִכְנֶסֶת

אֵלַי לַחֶדֶר

הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁזֶּה יִהְיֶה נֵס 

אִם הִיא לֹא תִּשְׁבֹּר אֶת הָרֹאשׁ.

 

אֲנִי מַסְבִּיר לָהּ שֶׁאֵין לָהּ מָה לַחֲשֹׁשׁ 

וְשֶׁחֲבָל לְסַדֵּר

כִּי בַּבָּלָגָן אֲנִי מוֹצֵא הַכֹּל,

הַרְבֵּה יוֹתֵר מַהֵר.

© כל הזכויות שמורות להדס גלבוע

כַּמָּה מְצָאתֶם?

אֵילוּ מֵהַדְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים שֶׁבַּצִּיּוּר מְסֻפָּרִים בַּתָּנָךְ?

בַּצִּיּוּרִים הַנְּכוֹנִים מִסְתַּתְּרוֹת אוֹתִיּוֹת מִצְאוּ אוֹתָן,
סַדְּרוּ בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן וְגַלּוּ עוֹד נֵס!

תְּשׁוּבָה >

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת

חידון ניסים ונפלאות לכל המשפחה