עַל חֻרְבָּן וְעַל שִׂנְאַת חִנָּם

יוֹם הָאַהֲבָה הַקָּדוּם

קַמְצָא וּבַר קַמְצָא

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר... בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ"
(איכה א, א–ב)

לַחֲצוּ עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל הָעֲנָנִים וְגַלּוּ מָה מִסְתַּתֵּר בִּפְנִים.

"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר... בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ"
(איכה א, א–ב)

לַחֲצוּ עַל הָעֲנָנִים וּתְגַלּוּ מָה מִסְתַּתֵּר בִּפְנִים.

"וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי"
(תהילים קט, ה)

לַחֲצוּ עַל בּוּעוֹת הַמַּחְשָׁבָה
וְגַלּוּ עוֹד פְּעִילוּיוֹת!

"עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ..."
(שיר השירים ג, ד)

לַחֲצוּ עַל הַלְּבָבוֹת וְגַלּוּ עוֹד פְּעִילוּיוֹת שָׁווֹת!

יוֹצְאִים עִם הַתָּנָךְ לְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ

קַח תָּנָךְ, קַח תַּרְמִיל! רַעֲיוֹנוֹת לְמַסְלוּלֵי טִיּוּל בְּעִקְבוֹת הַתָּנָךְ

פֶּרֶק מֵהַפּוֹדְקַאסְט שֶׁל בֵּית אָבִי חַי, יוֹצְאִים מֵהַחוֹמוֹת וּמַתְחִילִים לִבְנוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם!

מְגַלִּים מֵחָדָשׁ אֶת סִפּוּר יְרוּשָׁלַיִם בְּסִרְטוֹנִים מַרְהִיבִים.

לוֹקְחִים זְמַן מִבֵּית 929 - בַּקְטַנָה

וַיְהִי פּוֹדְקַאסְט!
חֻרְבַּן מַמְלֶכֶת יְהוּדָה וְגָלוּת בָּבֶל

מְגִלַּת אֵיכָה בְּאִיּוּרִים

אֶת מְגִלַּת אֵיכָה נָהוּג לִקְרֹא בְּתִשְׁעָה בְּאָב, הִיא שַׁיֶּכֶת לַ"כְּתוּבִים" וּמְכִילָה בְּתוֹכָהּ חָמֵשׁ קִינוֹת.

רוֹצִים לִלְמֹד עוֹד?

צְפוּ בַּסִּרְטוֹן:

יְרוּשָׁלַיִם

"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר... בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ"
(איכה א, א–ב)

*** מְגִלַּת אֵיכָה הִיא מְגִלָּה בַּתָּנָךְ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קִינוֹת (קִינוֹת הֵן שִׁירֵי אֵבֶל) עַל חֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם. אֶת הַמְּגִלָּה קוֹרְאִים בְּתִשְׁעָה בְּאָב בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת.

הַזְמָנָה לְשִׂיחָה

  1. לְפִי הַפָּסוּק, אֵיךְ מַרְגִּישָׁה הָעִיר?
  2. אֵיךְ בִּכְלָל יוֹדְעִים אֵיךְ עִיר מַרְגִּישָׁה?
  3. אִלּוּ הֱיִיתֶם שׁוֹאֲלִים אֶת הָעִיר שֶׁלָּכֶם אֵיךְ הִיא מַרְגִּישָׁה, מָה הִיא הָיְתָה עוֹנָה?
  4. וְאַתֶּם, הִרְגַּשְׁתֶּם פַּעַם כָּכָה, כְּמוֹ הָעִיר שֶׁבַּפָּסוּק? מָה עָזַר לָכֶם לְהַרְגִּישׁ טוֹב יוֹתֵר?
  5. מַכִּירִים אֶת יְרוּשָׁלַיִם? יוֹדְעוֹת מָה הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ לַתָּנָךְ?

חידון יְרוּשָׁלַיִם

מַכִּירִים אֶת יְרוּשָׁלַיִם? יוֹדְעוֹת מָה הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ לַתָּנָךְ?
מֻזְמָנִים וּמֻזְמָנוֹת לִבְדֹּק אֶת יְדִיעוֹתֵיכֶם בְּחִידוֹן:

מַכִּירִים אֶת יְרוּשָׁלַיִם?

הִנֵּה כַּמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁכְּדַאי לִזְכֹּר לְבַקֵּר בָּהֶם בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁאַתֶּם מְטַיְּלִים בָּעִיר!
הֵכַנּוּ מִשְׂחָק בִּמְיֻחָד כְּדֵי לַעֲזֹר לָכֶם לִזְכֹּר!

רֶגַע שֶׁל לִמּוּד

מה מציינים בתשעה באב?

בכל שנה בתאריך ט' באב מציינים את חורבן בית המקדש – בית המקדש הראשון וגם בית המקדש השני. בתקופה בה הוא נחרב, המקדש היה מקום חשוב לעם ישראל ולאחר חורבנו הוא נותר כסמל מרכזי לעם היהודי.

שני בתי מקדש?

כן. את הראשון בנה שלמה המלך והוא נחרב על ידי הבבלים שהעלו אותו באש בשנת 586 לפנה"ס. כ-70 שנה לאחר מכן, בתמיכתו ובעידודו של כורש, מלך פרס באותה עת, שהיה מלך מכיל וסובלני מאוד כלפי העמים השונים שהיו תחת ממלכתו, נבנה בית במקדש השני. הוא נבנה על ידי היהודים שחזרו מגלות בבל. יותר מ-400 שנים לאחר מכן, הוא נחרב על ידי הרומאים במהלך "המרד הגדול" בשנת 70 לספירה.

יום אחד מציין את שני החורבנות?

כן. שניהם חרבו (בערך) באותו התאריך ויום החורבן הפך ליום אבל וצער על כל הצרות שהיו לנו במשך הדורות.

למה הוא נחרב?

על פי חז"ל, בית המקדש הראשון חרב בגלל חטאים גדולים (כמו שפיכות דמים). לעומתו, בית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם. גם היום, לאחר הקמת מדינת ישראל, אנו ממשיכים לציין את יום תשעה באב. אנו זוכרים מדוע התרחש חורבן, ולומדים עד כמה הרסנית היא שנאת החינם.

הַכֹּתֶל

הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי הוּא חֵלֶק מִמַּעֲרֶכֶת קִירוֹת תֶּמֶךְ שֶׁבָּנָה הַמֶּלֶךְ הוֹרְדּוֹס מִסָּבִיב לְאֵזוֹר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. לְאֹרֶךְ הַדּוֹרוֹת מֵאָז חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, זָכָה הַכֹּתֶל לְמַעֲמָד מְיֻחָד מְאוֹד. אֲנָשִׁים רַבִּים מֵהָאָרֶץ וּמֵהָעוֹלָם, יְהוּדִים וְשֶׁאֵינָם יְהוּדִים, נוֹהֲגִים לְהַגִּיעַ לַכֹּתֶל כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִכְתֹּב אֶת מִשְׁאֲלוֹת לִבָּם בִּפְתָקִים וּלְהַנִּיחַ בֵּין הָאֲבָנִים הַגְּדוֹלוֹת.

אַתֶּם מֻזְמָנִים לִכְתֹּב אֶת הַתְּפִלָּה, אֶת הַמִּשְׁאָלָה אוֹ אֶת הַבַּקָּשָׁה שֶׁלָּכֶם וְלִטְמֹן אֶת הַפֶּתֶק בֵּין אַבְנֵי הַכֹּתֶל. וְאִם אֵין לָכֶם אֶפְשָׁרוּת לְהַגִּיעַ לַכֹּתֶל, בַּחֲרוּ מָקוֹם אַחֵר לִטְמֹן בּוֹ אֶת הַפֶּתֶק שֶׁלָּכֶם. מְעַנְיֵן אֵיזֶה מָקוֹם תִּבְחֲרוּ…

בְּחַן אֶת עַצְמְךָ

נִפְגַּעְתִּי מֵחָבֵר אוֹ חֲבֵרָה. הַתְּגוּבָה שֶׁלִּי הָיְתָה...

  1. קֹדֶם כֹּל לְתַכְנֵן נְקָמָה וּלְהַחֲזִיר!
  2. לְהִפָּגַע, לִשְׁמֹר בַּבֶּטֶן וּלְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ אוֹ מִמֶּנָּה לָנֶצַח.
  3. לְדַבֵּר אִתּוֹ אוֹ אִתָּהּ. אוּלַי זֶה לֹא הָיָה בְּכַוָּנָה?
  4. לִמְצֹא דֶּרֶךְ לְהַשְׁלִים וְלִסְלֹחַ.
  5. אַחֵר:___________________.

חִידוֹן

הַאִם אַתֶּם מַכִּירִים אֶת חֹדֶשׁ אָב? בִּדְקוּ אֶת עַצְמְכֶם בְּחִידוֹן!

אַגָּדַת קַמְצָא וּבַר קַמְצָא

עִבְּדָה: שֹׁהַם סְמִיט

אֲסַפֵּר לָכֶם עַל מַעֲשֶׂה שֶׁקָּרָה בִּירוּשָׁלַיִם לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מְאוֹד…

עָשִׁיר קָרָא לִמְשָׁרְתוֹ וְכֹה אָמַר:
“מְשָׁרְתִי! בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא אֶעֱרֹךְ סְעוּדָה,
וְאַתָּה, לֵךְ הַזְמֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיְּדִידַי – כָּל מַכָּר.

אֶת הָאוֹפֶה וְאֶת הָרוֹפֵא.
אֶת הַנַּגָּר וְאֶת הַסַּנְדְּלָר.
אֶת סוֹחֵר הַבַּדִּים וְסוֹחֵר הַכַּדִּים.
אֶת הַיֵּינָן (עוֹשֵׂה הַיֵּינוֹת),
אֶת הַגַּבָּן (עוֹשֵׂה הַגְּבִינוֹת),
אֶת מוֹכֵר הֶחָלָב,
אֶת בַּלָּנֵי בֵּית הַמֶּרְחָץ שֶׁמְּסַבְּנִים לִי אֶת הַגַּב,

וְגַם:
אֶת נְהוֹרַאי, יוֹחַאי, נִתַּאי, שַׁמַּאי, דּוֹסְתַאי
יַעֲקֹב בֶּן לֵוִי, יִשְׁמָעֵאל בֶּן עַזַּאי,
גַּמְלִיאֵל בֶּן נְתַנְאֵל, שִׁמְעוֹן בֶּן עוּזִיאֵל,
יוֹחָנָן בַּר יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן בַּר יוֹחָנָן,
אֶת חוֹנִי, חָאנָה, נְחוּנְיָא,
חֲלַפְתָּא בֶּן פְּרַחְיָה,
יְהוּדָה בַּר עֲקַשְׁיָא,
אֶלְעָזָר בֶּן מֵאִיר –
אֲנִי אַרְאֶה לָהֶם מִי הוּא הָאִישׁ הֲכִי עָשִׁיר בָּעִיר!

רֶגַע! אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ אֶת קַמְצָא! – חָבֵר וָתִיק!
וּמִי עוֹד… מִי עוֹד… נוּ טוֹב, אוּלַי זֶה מַסְפִּיק.
כֵּן, בְּהֶחְלֵט, זֶה דַּי וְהוֹתֵר,
וְכָעֵת, צֵא לַדֶּרֶךְ – מַהֵר!”

הַמְּשָׁרֵת לֹא הִתְעַצֵּל,
יָצָא מִיָּד לַדֶּרֶךְ, אַךְ – מֵרֹב שֵׁמוֹת הוּא הִתְבַּלְבֵּל,
וְתַחַת שֶׁיַּזְמִין לַסְּעוּדָה אֶת יְדִידוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר – קַמְצָא,

אֲסַפֵּר לָכֶם עַל מַעֲשֶׂה שֶׁקָּרָה בִּירוּשָׁלַיִם לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מְאוֹד…

עָשִׁיר קָרָא לִמְשָׁרְתוֹ וְכֹה אָמַר:
“מְשָׁרְתִי! בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא אֶעֱרֹךְ סְעוּדָה,
וְאַתָּה, לֵךְ הַזְמֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיְּדִידַי – כָּל מַכָּר.

אֶת הָאוֹפֶה וְאֶת הָרוֹפֵא.
אֶת הַנַּגָּר וְאֶת הַסַּנְדְּלָר.
אֶת סוֹחֵר הַבַּדִּים וְסוֹחֵר הַכַּדִּים.
אֶת הַיֵּינָן (עוֹשֵׂה הַיֵּינוֹת),
אֶת הַגַּבָּן (עוֹשֵׂה הַגְּבִינוֹת),
אֶת מוֹכֵר הֶחָלָב,
אֶת בַּלָּנֵי בֵּית הַמֶּרְחָץ שֶׁמְּסַבְּנִים לִי אֶת הַגַּב,

וְגַם:
אֶת נְהוֹרַאי, יוֹחַאי, נִתַּאי, שַׁמַּאי, דּוֹסְתַאי
יַעֲקֹב בֶּן לֵוִי, יִשְׁמָעֵאל בֶּן עַזַּאי,
גַּמְלִיאֵל בֶּן נְתַנְאֵל, שִׁמְעוֹן בֶּן עוּזִיאֵל,
יוֹחָנָן בַּר יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן בַּר יוֹחָנָן,
אֶת חוֹנִי, חָאנָה, נְחוּנְיָא,
חֲלַפְתָּא בֶּן פְּרַחְיָה,
יְהוּדָה בַּר עֲקַשְׁיָא,
אֶלְעָזָר בֶּן מֵאִיר –
אֲנִי אַרְאֶה לָהֶם מִי הוּא הָאִישׁ הֲכִי עָשִׁיר בָּעִיר!

רֶגַע! אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ אֶת קַמְצָא! – חָבֵר וָתִיק!
וּמִי עוֹד… מִי עוֹד… נוּ טוֹב, אוּלַי זֶה מַסְפִּיק.
כֵּן, בְּהֶחְלֵט, זֶה דַּי וְהוֹתֵר,
וְכָעֵת, צֵא לַדֶּרֶךְ – מַהֵר!”

הַמְּשָׁרֵת לֹא הִתְעַצֵּל,
יָצָא מִיָּד לַדֶּרֶךְ, אַךְ – מֵרֹב שֵׁמוֹת הוּא הִתְבַּלְבֵּל,
וְתַחַת שֶׁיַּזְמִין לַסְּעוּדָה אֶת יְדִידוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר – קַמְצָא,

בַּר קַמְצָא: “אֲנִי? מֻזְמָן לְבֵית שׂוֹנְאִי? לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ?
הוּא בְּוַדַּאי רוֹצֶה לְהִתְפַּיֵּס – עָלַי לְהֵעָנוֹת!”

הִגִּיעַ עֶרֶב הַסְּעוּדָה – עֶרֶב קַיִץ בָּהִיר.
בַּר קַמְצָא הִתְרַחֵץ, לָבַשׁ בְּגָדִים נָאִים,
וְצָעַד בְּשִׂמְחָה אֶל בֵּית הֶעָשִׁיר.

אַךְ הֶעָשִׁיר, בִּרְאוֹתוֹ אֶת בַּר קַמְצָא, רָתַח.
עָשִׁיר: “מָה לְךָ בְּבֵיתִי? לֵךְ מִפֹּה! בְּרַח!”

בַּר קַמְצָא: “אֲנִי… פָּשׁוּט…
קִבַּלְתִּי הַזְמָנָה, כְּמוֹ כֻּלָּם.”
עָשִׁיר: “שְׁתֹק! נָפְלָה פֹּה טָעוּת,
הִסְתַּלֵּק! וְאַל תָּעֵז לַחְזֹר שׁוּב! לְעוֹלָם!”

בַּר קַמְצָא: “רֶגַע! אָנָּא מִמְּךָ, הַקְשֵׁב…
אֲנִי אָמְנָם לֹא קַמְצָא, יְדִידְךָ,
אֲבָל, אֲנִי רָעֵב…
וּבְשִׂמְחָה,
אֲשַׁלֵּם לְךָ תְּמוּרַת הָאֲרוּחָה.”

עָשִׁיר: לְשַׁלֵּם? אַף לֹא עַל קְצֵה זְנָבוֹ שֶׁל דָּג מָלוּחַ!
אֵרוּחַ בְּתַשְׁלוּם אֵינוֹ אֵרוּחַ!

בַּר קַמְצָא: בְּוַדַּאי, אֲנִי מֵבִין, סְלִיחָה.
וּבְכָל זֹאת, אוּלַי תַּשְׁלוּם סִמְלִי, עַל חֲצִי אֲרוּחָה…
עָשִׁיר: חֲצִי אֲרוּחָה?
אַתָּה מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי בְּדִיחָה?

בַּר קַמְצָא: “הוֹ לֹא, חָס וְחָלִילָה, אֲדוֹנִי –
פָּשׁוּט לֹא נָעִים לִי, כֻּלָּם מַמְתִּינִים…”

עָשִׁיר: “מַמְתִּינִים – שֶׁתֵּצֵא. לֹא שַׂמְתָּ לֵב?
אִישׁ לֹא מֵגֵן עָלֶיךָ.
אִישׁ לֹא קָם.
אִישׁ אֵינוֹ מִתְעָרֵב.”

הִזְמִין אֶת אוֹיְבוֹ וְשׂוֹנְאוֹ הַמֻּשְׁבָּע – בַּר קַמְצָא.

בַּר קַמְצָא: “לֹא, בְּבַקָּשָׁה! אַל תְּגָרְשֵׁנִי! יֵשׁ לִי רַעְיוֹן אַחֵר –
אִם אֲשַׁלֵּם עַל כָּל הַמֻּזְמָנִים, תַּסְכִּים שֶׁאֶשָּׁאֵר?”

דְּמָמָה נִשְׂתָּרְרָה. אַף בֶּטֶן לֹא הֵעֵזָּה לְקַרְקֵר,
הַמֻּזְמָנִים הִבִּיטוּ בִּמְאָרְחָם.
מָה יַעֲשֶׂה? הַאִם יְוַתֵּר?

אָז, בְּפָנִים חֲתוּמוֹת,
וּלְעֵינֵי כָּל נִכְבְּדֵי הָעִיר,
אֶל בַּר קַמְצָא נִגַּשׁ הֶעָשִׁיר,
אָחַז בְּצַוְּארוֹנוֹ,
וְאָמַר בְּקוֹל יָהִיר:

“לֵךְ! הִסְתַּלֵּק! שָׁלוֹם וְלֹא לְהִתְרָאוֹת!”
וְהִשְׁלִיכוֹ מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת.

בַּר קַמְצָא קָם,
מָחָה מִכֻּתָּנְתּוֹ אֶת הָאָבָק, וְאֶת הַדְּמָעוֹת מִלְּחָיָיו.
הוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ וְחָשַׁב:

“עַל מָה שֶׁקָּרָה לִי הַיּוֹם לֹא אֶסְלַח לְעוֹלָם.
לֶעָשִׁיר – שֶׁהִלְבִּין אֶת פָּנַי בָּרַבִּים, וְשָׂנֵא אוֹתִי שִׂנְאַת חִנָּם,
וּלְאַנְשֵׁי עִירִי, יְרוּשָׁלַיִם – עַל שְׁתִיקָתָם.”

לְמָחֳרָת, מְיֹאָשׁ, לִבּוֹ מַר,
בַּר קַמְצָא הָלַךְ אֶל הַקֵּיסָר,
וְאָמַר לוֹ שֶׁאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם מוֹרְדִים, וַעֲלֵיהֶם לְהֵעָנֵשׁ.
וְהַקֵּיסָר?
מִיָּד פָּקַד עַל חַיָּלָיו לְהַעֲלוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם – כּוֹלֵל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – בָּאֵשׁ.


* כָּךְ, בִּגְלַל קַמְצָא וּבַר קַמְצָא, וּבִגְלַל שִׂנְאַת חִנָּם, חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם.

בַּר קַמְצָא: “אֲנִי? מֻזְמָן לְבֵית שׂוֹנְאִי? לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ?
הוּא בְּוַדַּאי רוֹצֶה לְהִתְפַּיֵּס – עָלַי לְהֵעָנוֹת!”

הִגִּיעַ עֶרֶב הַסְּעוּדָה – עֶרֶב קַיִץ בָּהִיר.
בַּר קַמְצָא הִתְרַחֵץ, לָבַשׁ בְּגָדִים נָאִים,
וְצָעַד בְּשִׂמְחָה אֶל בֵּית הֶעָשִׁיר.

אַךְ הֶעָשִׁיר, בִּרְאוֹתוֹ אֶת בַּר קַמְצָא, רָתַח.
עָשִׁיר: “מָה לְךָ בְּבֵיתִי? לֵךְ מִפֹּה! בְּרַח!”

בַּר קַמְצָא: “אֲנִי… פָּשׁוּט…
קִבַּלְתִּי הַזְמָנָה, כְּמוֹ כֻּלָּם.”
עָשִׁיר: “שְׁתֹק! נָפְלָה פֹּה טָעוּת,
הִסְתַּלֵּק! וְאַל תָּעֵז לַחְזֹר שׁוּב! לְעוֹלָם!”

בַּר קַמְצָא: “רֶגַע! אָנָּא מִמְּךָ, הַקְשֵׁב…
אֲנִי אָמְנָם לֹא קַמְצָא, יְדִידְךָ,
אֲבָל, אֲנִי רָעֵב…
וּבְשִׂמְחָה,
אֲשַׁלֵּם לְךָ תְּמוּרַת הָאֲרוּחָה.”

עָשִׁיר: לְשַׁלֵּם? אַף לֹא עַל קְצֵה זְנָבוֹ שֶׁל דָּג מָלוּחַ!
אֵרוּחַ בְּתַשְׁלוּם אֵינוֹ אֵרוּחַ!

בַּר קַמְצָא: בְּוַדַּאי, אֲנִי מֵבִין, סְלִיחָה.
וּבְכָל זֹאת, אוּלַי תַּשְׁלוּם סִמְלִי, עַל חֲצִי אֲרוּחָה…
עָשִׁיר: חֲצִי אֲרוּחָה?
אַתָּה מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי בְּדִיחָה?

בַּר קַמְצָא: “הוֹ לֹא, חָס וְחָלִילָה, אֲדוֹנִי –
פָּשׁוּט לֹא נָעִים לִי, כֻּלָּם מַמְתִּינִים…”

עָשִׁיר: “מַמְתִּינִים – שֶׁתֵּצֵא. לֹא שַׂמְתָּ לֵב?
אִישׁ לֹא מֵגֵן עָלֶיךָ.
אִישׁ לֹא קָם.
אִישׁ אֵינוֹ מִתְעָרֵב.”

הִזְמִין אֶת אוֹיְבוֹ וְשׂוֹנְאוֹ הַמֻּשְׁבָּע – בַּר קַמְצָא.

בַּר קַמְצָא: “לֹא, בְּבַקָּשָׁה! אַל תְּגָרְשֵׁנִי! יֵשׁ לִי רַעְיוֹן אַחֵר –
אִם אֲשַׁלֵּם עַל כָּל הַמֻּזְמָנִים, תַּסְכִּים שֶׁאֶשָּׁאֵר?”

דְּמָמָה נִשְׂתָּרְרָה. אַף בֶּטֶן לֹא הֵעֵזָּה לְקַרְקֵר,
הַמֻּזְמָנִים הִבִּיטוּ בִּמְאָרְחָם.
מָה יַעֲשֶׂה? הַאִם יְוַתֵּר?

אָז, בְּפָנִים חֲתוּמוֹת,
וּלְעֵינֵי כָּל נִכְבְּדֵי הָעִיר,
אֶל בַּר קַמְצָא נִגַּשׁ הֶעָשִׁיר,
אָחַז בְּצַוְּארוֹנוֹ,
וְאָמַר בְּקוֹל יָהִיר:

“לֵךְ! הִסְתַּלֵּק! שָׁלוֹם וְלֹא לְהִתְרָאוֹת!”
וְהִשְׁלִיכוֹ מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת.

בַּר קַמְצָא קָם,
מָחָה מִכֻּתָּנְתּוֹ אֶת הָאָבָק, וְאֶת הַדְּמָעוֹת מִלְּחָיָיו.
הוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ וְחָשַׁב:

“עַל מָה שֶׁקָּרָה לִי הַיּוֹם לֹא אֶסְלַח לְעוֹלָם.
לֶעָשִׁיר – שֶׁהִלְבִּין אֶת פָּנַי בָּרַבִּים, וְשָׂנֵא אוֹתִי שִׂנְאַת חִנָּם,
וּלְאַנְשֵׁי עִירִי, יְרוּשָׁלַיִם – עַל שְׁתִיקָתָם.”

לְמָחֳרָת, מְיֹאָשׁ, לִבּוֹ מַר,
בַּר קַמְצָא הָלַךְ אֶל הַקֵּיסָר,
וְאָמַר לוֹ שֶׁאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם מוֹרְדִים, וַעֲלֵיהֶם לְהֵעָנֵשׁ.
וְהַקֵּיסָר?
מִיָּד פָּקַד עַל חַיָּלָיו לְהַעֲלוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם – כּוֹלֵל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – בָּאֵשׁ.

* כָּךְ, בִּגְלַל קַמְצָא וּבַר קַמְצָא, וּבִגְלַל שִׂנְאַת חִנָּם, חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם.

* זֶהוּ צִטּוּט מֵהַתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי, שֶׁמַּשְׁמָעוּתוֹ הִיא שֶׁבִּגְלַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם. אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁהָאַחְרָיוּת הִיא רַק שֶׁל בַּר קַמְצָא וְשֶׁל קַמְצָא (שֶׁבִּכְלָל לֹא הָיָה בָּאֵרוּעַ).

הקטע לקוח מהסיפור המלא, בסוגת העלילון (קומיקס), שראה אור בהוצאת כנרת זמורה דביר, 2016.

© כל הזכויות שמורות למחברת שהם סמיט ולהוצאה כנרת זמורה דביר.

  1. לָמָּה הֶעָשִׁיר לֹא מַסְכִּים לַהַצָּעוֹת שֶׁל בַּר קַמְצָא?
  2. לָמָּה בַּר קַמְצָא מַצִּיעַ לְשַׁלֵּם?
  3. מָה אַתֶּם הֱיִיתֶם עוֹשִׂים בִּמְקוֹמָם?
  4. מָה הֲכִי מַפְרִיעַ לְבַר קַמְצָא? לָמָּה לְדַעְתְּכֶם הוּא מַחְלִיט לְהַלְשִׁין עַל הַיְּהוּדִים לָרוֹמָאִים?
  5. שַׂמְתֶּם לֵב שֶׁיֵּשׁ דְּמוּיוֹת בַּסִּפּוּר שֶׁאֲנַחְנוּ כְּלָל לֹא שׁוֹמְעִים אוֹתָן?
  6. בַּסִּפּוּר לֹא כָּתוּב שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בַּסְּעוּדָה נָשִׁים. לָמָּה? הַאִם לְדַעְתְּכֶם נוֹכְחוּתָן הָיְתָה מְשַׁנָּה אֶת הַסִּפּוּר?
  7. כָּל הָאוֹרְחִים הַמְּכֻבָּדִים שֶׁהָיוּ בָּאֲרוּחָה יָשְׁבוּ בְּשֶׁקֶט וְלֹא הִתְעָרְבוּ… מָה לְדַעְתְּכֶם עָבַר לָהֶם בָּרֹאשׁ?
    כִּתְבוּ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהֶם בְּבוּעוֹת הַמַּחְשָׁבָה.
  8. מָה הֲיִיתֶם עוֹשִׂים אִלּוּ הֲיִיתֶם שָׁם, מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן? הַמִּשְׁבֶּצֶת הָאַחֲרוֹנָה בַּקּוֹמִיקְס שְׁמוּרָה לַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּכֶם

שִׂנְאַת חִנָּם: שִׁיר וָשִׂיחַ

הַזְמָנָה לְשִׂיחָה:

  1. עַל מִי הַיַּלְדָּה שֶׁבַּשִּׁיר כּוֹעֶסֶת וְלָמָּה?
  2. קָרָה לָכֶם פַּעַם מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה?
  3. אִם יֵשׁ שִׂנְאַת חִנָּם, הַאִם יֵשׁ שִׂנְאָה שֶׁאֵינָהּ חִנָּם, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לָהּ סִבָּה?
  4. אֵילוּ עוֹד דְּבָרִים הַיַּלְדָּה שֶׁבַּשִּׁיר יָכְלָה לַעֲשׂוֹת? יֵשׁ לָכֶם רַעֲיוֹנוֹת?
  5. אֵיךְ אַתֶּם מַצִּיעִים לָהּ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַמַּצָּב וְעִם הַתְּחוּשׁוֹת שֶׁלָּהּ?
© כל הזכויות שמורות
למחברת הדס גלבוע.

הִיא אַף פַּעַם אַף פַּעַם לֹא מוֹדָה
וְאַף פַּעַם אַף פַּעַם אַף פַּעַם
לֹא מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה.

יֵשׁ לִי אֶת כָּל הַסִּבּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם,
אָז אַל
תַּגִּידוּ לִי
לֶאֱהֹב אֶת כֻּלָּם.

נִיבָה שִׁקְּרָה לִי מִילְיוֹן פְּעָמִים
הִיא נֶחְמָדָה אֵלַי רַק כְּשֶׁהִיא רוֹצָה לְהַעְתִּיק שִׁעוּרִים.

הִיא לֹא בָּאָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי
(לַמְרוֹת שֶׁהִזְמַנְתִּי אֶת כָּל הַכִּתָּה)
וְאָז הִיא לֹא הִזְמִינָה אוֹתִי לְשֶׁלָּהּ.

שָׁמַעְתִּי שֶׁהִיא אָמְרָה לְטַל וּלְסִיוָן לֹא לְשַׂחֵק אִתִּי בַּהַפְסָקָה
וּפַעַם אַחַת, מוּל כֻּלָּם, הִיא קָרְאָה לִי שְׁמֵנָה.

מָה דַּעְתְּכֶם?

  1. מָה הוֹפֵךְ אֶת יוֹסִי לְחָבֵר כָּל כָּךְ טוֹב?

  2. יֵשׁ לָכֶם חָבֵר כָּזֶה? חָבֵר שֶׁגּוֹרֵם לָכֶם לְהַרְגִּישׁ נֶהְדָּר? חֲבֵרָה שֶׁאַתֶּם פָּשׁוּט אוֹהֲבִים לִהְיוֹת אִתָּהּ?

  3. תַּגִּידוּ, יֵשׁ כָּזֶה דָּבָר אַהֲבַת חִנָּם? אִם כֵּן, מָה יֵשׁ בָּהּ? אֵיךְ הִיא נִרְאֵית? כְּמוֹ בַּשִּׁיר? אַחֶרֶת?

© כל הזכויות שמורות למחבר יהונתן גפן ולאקו”ם. 

כָּל הַיּוֹם הָיִיתִי כָּכָה, לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן
הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְרָאִיתִי רַק עָנָן
אָז חָבֵר שֶׁלִּי הִגִּיעַ וְהִרְגַּשְׁתִּי נֶהֱדָר
כְּשֶׁהִבִּיט לִי בָּעֵינַיִם כְּמוֹ בְּסֶרֶט מְצֻיָּר.

יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי בּוֹא נֵשֵׁב וּנְדַבֵּר
יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי אֵיזֶה יוֹסִי שֶׁל חָבֵר.

לֹא אוֹמְרִים לִי בּוֹאִי הַבַּיְתָה תִּסְתָּרְקִי אוֹ תִּתְלַבְּשִׁי
וְהַדּוֹדָה לֹא מְנַשֶּׁקֶת וְרָטֹב עַל הַפָּנִים.
הֶחָבֵר שֶׁלִּי הוּא יֹפִי, הוּא חָבֵר עַל בֶּאֱמֶת
אֲבָל הוּא בְּכִתָּה גִּימֶל
וַאֲנִי עוֹלָה לְבֵית.

יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי בּוֹא נֵשֵׁב וּנְדַבֵּר
יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי אֵיזֶה יוֹסִי שֶׁל חָבֵר.

כְּשֶׁאֲנִי וְהוּא בְּיַחַד שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מֵצִיק
אִם אֲנִי קְצָת מְצֻבְרַחַת הוּא יוֹדֵעַ לְהַצְחִיק
מְשַׂחֲקִים בְּמִין תּוֹפֶסֶת וְרָצִים עִם הַכְּלָבִים
עַל הַדֶּשֶׁא מִסְתּוֹבֶבֶת מַמְטֵרָה וּמִתְרַטְּבִים.

יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי בּוֹא נֵשֵׁב וּנְדַבֵּר
יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי אֵיזֶה יוֹסִי שֶׁל חָבֵר
יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי בּוֹא נֵשֵׁב וּנְדַבֵּר
יוֹסִי יוֹסִי יוֹסִי אֵיזֶה יוֹסִי שֶׁל חָבֵר.

יֵשׁ הַרְבֵּה אַהֲבָה בַּמְּקוֹרוֹת הַיְּהוּדִיִּים-הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים.
אֵילוּ מֵהַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה אַתֶּם מַכִּירִים?
הַאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לְמִי הֵם שַׁיָּכִים אוֹ מְיֻחָסִים?

לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה בָּעוֹלָם

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה מַזְמִין אוֹתָנוּ לְהַפְחִית אֶת הַשִּׂנְאָה וּלְהַרְבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה.
מָה אַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמְכֶם כְּדֵי שֶׁזֶּה יִקְרֶה?

מֻזְמָנִים לְהוֹסִיף הַצָּעָה מִשֶּׁלָּכֶם לְסַל הַהַצָּעוֹת.

מהו שמך ומה גילך? *
מה כתובת המייל? *
ההצעה שלך *
הסכמת הורים לפרסום *
שימו לב: מטעמי הגנת הפרטיות אנו נפרסם רק את שמכם הפרטי. המערכת שומרת לעצמה את הזכות לערוך ולבחור אילו תגובות לפרסם.

הַהַצָּעוֹת שֶׁלָּכֶם:

ההצעה של:

נטע (9)

ההצעה של:

אריאל (8)

ההצעה של:

אסף (10)

להתנדב לפחות פעם בחודש!

ההצעה של:

גילה (46)

לחייך לאנשים

"אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה"

  1. מָה דַּעְתְּכֶם עַל הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה?

  2. אֵיךְ לְדַעְתְּכֶם בּוֹחֲרִים בֶּן אוֹ בַּת זוּג?

"אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים,שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ [...] וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת?
בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה [...] אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה."

(מסכת תענית פרק ד משנה ח)

ט”ו בְּאָב הוּא יוֹם חַג הָאַהֲבָה הַקָּדוּם. הַתָּנָךְ מְסַפֵּר עַל יוֹם חַג שֶׁבּוֹ הָיוּ הַבָּנוֹת יוֹצְאוֹת לִרְקֹד בַּכְּרָמִים, וְהַבָּנִים הָיוּ פּוֹגְשִׁים אוֹתָן שָׁם וּמַצִּיעִים לָהֶן נִשּׂוּאִים. יֵשׁ כָּל מִינֵי הַשְׁעָרוֹת בְּנוֹגֵעַ לְמוֹעֵד זֶה וּלְאֵרוּעִים אֲחֵרִים הַמֻּזְכָּרִים בַּתָּנָךְ, אַךְ הוּא מוֹפִיעַ בְּאֹפֶן רִשְׁמִי בַּמִּשְׁנָה:

אַתֶּם מֻזְמָנִים לְהָכִין כַּרְטִיס בְּרָכָה לַאֲהוּבִים וְלַאֲהוּבוֹת שֶׁבְּחַיֵּיכֶם.

  1. הַדְפִּיסוּ אֶת הַקֹּבֶץ.
  2. גִּזְרוּ לְפִי הַקִּוְקוּוִים.
  3. קַפְּלוּ אֶת הַלְּבָבוֹת בְּקַו הַקִּפּוּל.
  4. צִבְעוֹ אֶת הַלְּבָבוֹת מִצִּדָּם הַחִיצוֹנִי.
  5. מָלְאוּ בְּמִלִּים טוֹבוֹת וּבְצִיּוּרִים מְשַׂמְּחִים.
  6. הַגִּישׁוּ עִם חִבּוּק גָּדוֹל: