*** מְגִלַּת אֵיכָה הִיא מְגִלָּה בַּתָּנָךְ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קִינוֹת (קִינוֹת הֵן שִׁירֵי אֵבֶל) עַל חֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם. אֶת הַמְּגִלָּה קוֹרְאִים בְּתִשְׁעָה בְּאָב בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת.
עָשִׁיר קָרָא לִמְשָׁרְתוֹ וְכֹה אָמַר:
“מְשָׁרְתִי! בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא אֶעֱרֹךְ סְעוּדָה,
וְאַתָּה, לֵךְ הַזְמֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיְּדִידַי – כָּל מַכָּר.
אֶת הָאוֹפֶה וְאֶת הָרוֹפֵא.
אֶת הַנַּגָּר וְאֶת הַסַּנְדְּלָר.
אֶת סוֹחֵר הַבַּדִּים וְסוֹחֵר הַכַּדִּים.
אֶת הַיֵּינָן (עוֹשֵׂה הַיֵּינוֹת),
אֶת הַגַּבָּן (עוֹשֵׂה הַגְּבִינוֹת),
אֶת מוֹכֵר הֶחָלָב,
אֶת בַּלָּנֵי בֵּית הַמֶּרְחָץ שֶׁמְּסַבְּנִים לִי אֶת הַגַּב,
וְגַם:
אֶת נְהוֹרַאי, יוֹחַאי, נִתַּאי, שַׁמַּאי, דּוֹסְתַאי
יַעֲקֹב בֶּן לֵוִי, יִשְׁמָעֵאל בֶּן עַזַּאי,
גַּמְלִיאֵל בֶּן נְתַנְאֵל, שִׁמְעוֹן בֶּן עוּזִיאֵל,
יוֹחָנָן בַּר יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן בַּר יוֹחָנָן,
אֶת חוֹנִי, חָאנָה, נְחוּנְיָא,
חֲלַפְתָּא בֶּן פְּרַחְיָה,
יְהוּדָה בַּר עֲקַשְׁיָא,
אֶלְעָזָר בֶּן מֵאִיר –
אֲנִי אַרְאֶה לָהֶם מִי הוּא הָאִישׁ הֲכִי עָשִׁיר בָּעִיר!
רֶגַע! אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ אֶת קַמְצָא! – חָבֵר וָתִיק!
וּמִי עוֹד… מִי עוֹד… נוּ טוֹב, אוּלַי זֶה מַסְפִּיק.
כֵּן, בְּהֶחְלֵט, זֶה דַּי וְהוֹתֵר,
וְכָעֵת, צֵא לַדֶּרֶךְ – מַהֵר!”
הַמְּשָׁרֵת לֹא הִתְעַצֵּל,
יָצָא מִיָּד לַדֶּרֶךְ, אַךְ – מֵרֹב שֵׁמוֹת הוּא הִתְבַּלְבֵּל,
וְתַחַת שֶׁיַּזְמִין לַסְּעוּדָה אֶת יְדִידוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר – קַמְצָא,
הִזְמִין אֶת אוֹיְבוֹ וְשׂוֹנְאוֹ הַמֻּשְׁבָּע – בַּר קַמְצָא.
בַּר קַמְצָא: “אֲנִי? מֻזְמָן לְבֵית שׂוֹנְאִי? לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ?
הוּא בְּוַדַּאי רוֹצֶה לְהִתְפַּיֵּס – עָלַי לְהֵעָנוֹת!”
הִגִּיעַ עֶרֶב הַסְּעוּדָה – עֶרֶב קַיִץ בָּהִיר.
בַּר קַמְצָא הִתְרַחֵץ, לָבַשׁ בְּגָדִים נָאִים,
וְצָעַד בְּשִׂמְחָה אֶל בֵּית הֶעָשִׁיר.
אַךְ הֶעָשִׁיר, בִּרְאוֹתוֹ אֶת בַּר קַמְצָא, רָתַח.
עָשִׁיר: “מָה לְךָ בְּבֵיתִי? לֵךְ מִפֹּה! בְּרַח!”
בַּר קַמְצָא: “אֲנִי… פָּשׁוּט…
קִבַּלְתִּי הַזְמָנָה, כְּמוֹ כֻּלָּם.”
עָשִׁיר: “שְׁתֹק! נָפְלָה פֹּה טָעוּת,
הִסְתַּלֵּק! וְאַל תָּעֵז לַחְזֹר שׁוּב! לְעוֹלָם!”
בַּר קַמְצָא: “רֶגַע! אָנָּא מִמְּךָ, הַקְשֵׁב…
אֲנִי אָמְנָם לֹא קַמְצָא, יְדִידְךָ,
אֲבָל, אֲנִי רָעֵב…
וּבְשִׂמְחָה,
אֲשַׁלֵּם לְךָ תְּמוּרַת הָאֲרוּחָה.”
עָשִׁיר: לְשַׁלֵּם? אַף לֹא עַל קְצֵה זְנָבוֹ שֶׁל דָּג מָלוּחַ!
אֵרוּחַ בְּתַשְׁלוּם אֵינוֹ אֵרוּחַ!
בַּר קַמְצָא: בְּוַדַּאי, אֲנִי מֵבִין, סְלִיחָה.
וּבְכָל זֹאת, אוּלַי תַּשְׁלוּם סִמְלִי, עַל חֲצִי אֲרוּחָה…
עָשִׁיר: חֲצִי אֲרוּחָה?
אַתָּה מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי בְּדִיחָה?
בַּר קַמְצָא: “הוֹ לֹא, חָס וְחָלִילָה, אֲדוֹנִי –
פָּשׁוּט לֹא נָעִים לִי, כֻּלָּם מַמְתִּינִים…”
עָשִׁיר: “מַמְתִּינִים – שֶׁתֵּצֵא. לֹא שַׂמְתָּ לֵב?
אִישׁ לֹא מֵגֵן עָלֶיךָ.
אִישׁ לֹא קָם.
אִישׁ אֵינוֹ מִתְעָרֵב.”
בַּר קַמְצָא: “לֹא, בְּבַקָּשָׁה! אַל תְּגָרְשֵׁנִי! יֵשׁ לִי רַעְיוֹן אַחֵר –
אִם אֲשַׁלֵּם עַל כָּל הַמֻּזְמָנִים, תַּסְכִּים שֶׁאֶשָּׁאֵר?”
דְּמָמָה נִשְׂתָּרְרָה. אַף בֶּטֶן לֹא הֵעֵזָּה לְקַרְקֵר,
הַמֻּזְמָנִים הִבִּיטוּ בִּמְאָרְחָם.
מָה יַעֲשֶׂה? הַאִם יְוַתֵּר?
אָז, בְּפָנִים חֲתוּמוֹת,
וּלְעֵינֵי כָּל נִכְבְּדֵי הָעִיר,
אֶל בַּר קַמְצָא נִגַּשׁ הֶעָשִׁיר,
אָחַז בְּצַוְּארוֹנוֹ,
וְאָמַר בְּקוֹל יָהִיר:
“לֵךְ! הִסְתַּלֵּק! שָׁלוֹם וְלֹא לְהִתְרָאוֹת!”
וְהִשְׁלִיכוֹ מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת.
בַּר קַמְצָא קָם,
מָחָה מִכֻּתָּנְתּוֹ אֶת הָאָבָק, וְאֶת הַדְּמָעוֹת מִלְּחָיָיו.
הוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ וְחָשַׁב:
“עַל מָה שֶׁקָּרָה לִי הַיּוֹם לֹא אֶסְלַח לְעוֹלָם.
לֶעָשִׁיר – שֶׁהִלְבִּין אֶת פָּנַי בָּרַבִּים, וְשָׂנֵא אוֹתִי שִׂנְאַת חִנָּם,
וּלְאַנְשֵׁי עִירִי, יְרוּשָׁלַיִם – עַל שְׁתִיקָתָם.”
לְמָחֳרָת, מְיֹאָשׁ, לִבּוֹ מַר,
בַּר קַמְצָא הָלַךְ אֶל הַקֵּיסָר,
וְאָמַר לוֹ שֶׁאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם מוֹרְדִים, וַעֲלֵיהֶם לְהֵעָנֵשׁ.
וְהַקֵּיסָר?
מִיָּד פָּקַד עַל חַיָּלָיו לְהַעֲלוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם – כּוֹלֵל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – בָּאֵשׁ.
* כָּךְ, בִּגְלַל קַמְצָא וּבַר קַמְצָא, וּבִגְלַל שִׂנְאַת חִנָּם, חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם.
עָשִׁיר קָרָא לִמְשָׁרְתוֹ וְכֹה אָמַר:
“מְשָׁרְתִי! בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא אֶעֱרֹךְ סְעוּדָה,
וְאַתָּה, לֵךְ הַזְמֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיְּדִידַי – כָּל מַכָּר.
אֶת הָאוֹפֶה וְאֶת הָרוֹפֵא.
אֶת הַנַּגָּר וְאֶת הַסַּנְדְּלָר.
אֶת סוֹחֵר הַבַּדִּים וְסוֹחֵר הַכַּדִּים.
אֶת הַיֵּינָן (עוֹשֵׂה הַיֵּינוֹת),
אֶת הַגַּבָּן (עוֹשֵׂה הַגְּבִינוֹת),
אֶת מוֹכֵר הֶחָלָב,
אֶת בַּלָּנֵי בֵּית הַמֶּרְחָץ שֶׁמְּסַבְּנִים לִי אֶת הַגַּב,
וְגַם:
אֶת נְהוֹרַאי, יוֹחַאי, נִתַּאי, שַׁמַּאי, דּוֹסְתַאי
יַעֲקֹב בֶּן לֵוִי, יִשְׁמָעֵאל בֶּן עַזַּאי,
גַּמְלִיאֵל בֶּן נְתַנְאֵל, שִׁמְעוֹן בֶּן עוּזִיאֵל,
יוֹחָנָן בַּר יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן בַּר יוֹחָנָן,
אֶת חוֹנִי, חָאנָה, נְחוּנְיָא,
חֲלַפְתָּא בֶּן פְּרַחְיָה,
יְהוּדָה בַּר עֲקַשְׁיָא,
אֶלְעָזָר בֶּן מֵאִיר –
אֲנִי אַרְאֶה לָהֶם מִי הוּא הָאִישׁ הֲכִי עָשִׁיר בָּעִיר!
רֶגַע! אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ אֶת קַמְצָא! – חָבֵר וָתִיק!
וּמִי עוֹד… מִי עוֹד… נוּ טוֹב, אוּלַי זֶה מַסְפִּיק.
כֵּן, בְּהֶחְלֵט, זֶה דַּי וְהוֹתֵר,
וְכָעֵת, צֵא לַדֶּרֶךְ – מַהֵר!”
הַמְּשָׁרֵת לֹא הִתְעַצֵּל,
יָצָא מִיָּד לַדֶּרֶךְ, אַךְ – מֵרֹב שֵׁמוֹת הוּא הִתְבַּלְבֵּל,
וְתַחַת שֶׁיַּזְמִין לַסְּעוּדָה אֶת יְדִידוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר – קַמְצָא,
בַּר קַמְצָא: “אֲנִי? מֻזְמָן לְבֵית שׂוֹנְאִי? לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ?
הוּא בְּוַדַּאי רוֹצֶה לְהִתְפַּיֵּס – עָלַי לְהֵעָנוֹת!”
הִגִּיעַ עֶרֶב הַסְּעוּדָה – עֶרֶב קַיִץ בָּהִיר.
בַּר קַמְצָא הִתְרַחֵץ, לָבַשׁ בְּגָדִים נָאִים,
וְצָעַד בְּשִׂמְחָה אֶל בֵּית הֶעָשִׁיר.
אַךְ הֶעָשִׁיר, בִּרְאוֹתוֹ אֶת בַּר קַמְצָא, רָתַח.
עָשִׁיר: “מָה לְךָ בְּבֵיתִי? לֵךְ מִפֹּה! בְּרַח!”
בַּר קַמְצָא: “אֲנִי… פָּשׁוּט…
קִבַּלְתִּי הַזְמָנָה, כְּמוֹ כֻּלָּם.”
עָשִׁיר: “שְׁתֹק! נָפְלָה פֹּה טָעוּת,
הִסְתַּלֵּק! וְאַל תָּעֵז לַחְזֹר שׁוּב! לְעוֹלָם!”
בַּר קַמְצָא: “רֶגַע! אָנָּא מִמְּךָ, הַקְשֵׁב…
אֲנִי אָמְנָם לֹא קַמְצָא, יְדִידְךָ,
אֲבָל, אֲנִי רָעֵב…
וּבְשִׂמְחָה,
אֲשַׁלֵּם לְךָ תְּמוּרַת הָאֲרוּחָה.”
עָשִׁיר: לְשַׁלֵּם? אַף לֹא עַל קְצֵה זְנָבוֹ שֶׁל דָּג מָלוּחַ!
אֵרוּחַ בְּתַשְׁלוּם אֵינוֹ אֵרוּחַ!
בַּר קַמְצָא: בְּוַדַּאי, אֲנִי מֵבִין, סְלִיחָה.
וּבְכָל זֹאת, אוּלַי תַּשְׁלוּם סִמְלִי, עַל חֲצִי אֲרוּחָה…
עָשִׁיר: חֲצִי אֲרוּחָה?
אַתָּה מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי בְּדִיחָה?
בַּר קַמְצָא: “הוֹ לֹא, חָס וְחָלִילָה, אֲדוֹנִי –
פָּשׁוּט לֹא נָעִים לִי, כֻּלָּם מַמְתִּינִים…”
עָשִׁיר: “מַמְתִּינִים – שֶׁתֵּצֵא. לֹא שַׂמְתָּ לֵב?
אִישׁ לֹא מֵגֵן עָלֶיךָ.
אִישׁ לֹא קָם.
אִישׁ אֵינוֹ מִתְעָרֵב.”
הִזְמִין אֶת אוֹיְבוֹ וְשׂוֹנְאוֹ הַמֻּשְׁבָּע – בַּר קַמְצָא.
בַּר קַמְצָא: “לֹא, בְּבַקָּשָׁה! אַל תְּגָרְשֵׁנִי! יֵשׁ לִי רַעְיוֹן אַחֵר –
אִם אֲשַׁלֵּם עַל כָּל הַמֻּזְמָנִים, תַּסְכִּים שֶׁאֶשָּׁאֵר?”
דְּמָמָה נִשְׂתָּרְרָה. אַף בֶּטֶן לֹא הֵעֵזָּה לְקַרְקֵר,
הַמֻּזְמָנִים הִבִּיטוּ בִּמְאָרְחָם.
מָה יַעֲשֶׂה? הַאִם יְוַתֵּר?
אָז, בְּפָנִים חֲתוּמוֹת,
וּלְעֵינֵי כָּל נִכְבְּדֵי הָעִיר,
אֶל בַּר קַמְצָא נִגַּשׁ הֶעָשִׁיר,
אָחַז בְּצַוְּארוֹנוֹ,
וְאָמַר בְּקוֹל יָהִיר:
“לֵךְ! הִסְתַּלֵּק! שָׁלוֹם וְלֹא לְהִתְרָאוֹת!”
וְהִשְׁלִיכוֹ מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת.
בַּר קַמְצָא קָם,
מָחָה מִכֻּתָּנְתּוֹ אֶת הָאָבָק, וְאֶת הַדְּמָעוֹת מִלְּחָיָיו.
הוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ וְחָשַׁב:
“עַל מָה שֶׁקָּרָה לִי הַיּוֹם לֹא אֶסְלַח לְעוֹלָם.
לֶעָשִׁיר – שֶׁהִלְבִּין אֶת פָּנַי בָּרַבִּים, וְשָׂנֵא אוֹתִי שִׂנְאַת חִנָּם,
וּלְאַנְשֵׁי עִירִי, יְרוּשָׁלַיִם – עַל שְׁתִיקָתָם.”
לְמָחֳרָת, מְיֹאָשׁ, לִבּוֹ מַר,
בַּר קַמְצָא הָלַךְ אֶל הַקֵּיסָר,
וְאָמַר לוֹ שֶׁאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם מוֹרְדִים, וַעֲלֵיהֶם לְהֵעָנֵשׁ.
וְהַקֵּיסָר?
מִיָּד פָּקַד עַל חַיָּלָיו לְהַעֲלוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם – כּוֹלֵל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – בָּאֵשׁ.
* כָּךְ, בִּגְלַל קַמְצָא וּבַר קַמְצָא, וּבִגְלַל שִׂנְאַת חִנָּם, חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם.
הִיא אַף פַּעַם אַף פַּעַם לֹא מוֹדָה
וְאַף פַּעַם אַף פַּעַם אַף פַּעַם
לֹא מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה.
יֵשׁ לִי אֶת כָּל הַסִּבּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם,
אָז אַל
תַּגִּידוּ לִי
לֶאֱהֹב אֶת כֻּלָּם.
נִיבָה שִׁקְּרָה לִי מִילְיוֹן פְּעָמִים
הִיא נֶחְמָדָה אֵלַי רַק כְּשֶׁהִיא רוֹצָה לְהַעְתִּיק שִׁעוּרִים.
הִיא לֹא בָּאָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי
(לַמְרוֹת שֶׁהִזְמַנְתִּי אֶת כָּל הַכִּתָּה)
וְאָז הִיא לֹא הִזְמִינָה אוֹתִי לְשֶׁלָּהּ.
שָׁמַעְתִּי שֶׁהִיא אָמְרָה לְטַל וּלְסִיוָן לֹא לְשַׂחֵק אִתִּי בַּהַפְסָקָה
וּפַעַם אַחַת, מוּל כֻּלָּם, הִיא קָרְאָה לִי שְׁמֵנָה.
לא לזרוק פסולת
להתנדב לפחות פעם בחודש!
לחייך לאנשים
במסגרת שיתוף פעולה בין מיזם 929 לרשות הטבע והגנים, אנחנו מזמינים אתכם לצאת לשטח ולשחק ב’״קוד העתיקות”.
“קוד העתיקות” – פעילות ערכת בריחה חווייתית לכל המשפחה, בארבעה אתרים מקראיים נבחרים של רט”ג: תל חצור, תל דור, תל מגידו ותל באר שבע.
על המשתתפים בפעילות לפתור את כל המשימות המתחבאות בשטח, בדיגיטל ובערכת המשחק ולפצח את “קוד העתיקות”!
לאן נעלם העוגן העתיק? אספו רמזים ופצחו את "קוד העתיקות" לפני שישובו השודדים.
אחרי החוויה המשפחתית המסעירה הזאת לעולם לא תוכלו עוד להישאר אדישים למשמע המילה "חרפושית".
החותם המלכותי, היחיד מסוגו בעולם, נגנב. השודדים הצליחו להימלט, אבל החביאו את החותם באתר גן לאומי תל מגידו.
הרפתקה לכל המשפחה בעיר המקראית, כמה דקות מבאר שבע.