בֹקֶר
"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד."
(בראשית א, ה)
ברגע הבוקר נחתם יום האתמול ומתחיל יום חדש. היום מתחיל בקרן שמש עולה, באור מתפשט. הבוקר מבקש לצרף את האדם אל אותה תנועת עלייה, אל אותה הארה. הבוקר הוא קריאה אל האדם – קום, אחוז בי.
(דניאל שרשבסקי)
(דניאל שרשבסקי)
אלנתן מיה
עוֹד מְעַט בֹּקֶר
דַּי לָנוּ בְּאוֹר קָלוּשׁ
שֶׁיִּכָּנֵס מִבַּעַד לַתְּרִיס,
מִבְּלִי שֶׁנֹּאחַז בְּמִכְחוֹל נְצַיֵּר חַלּוֹן
לְבַיִת שֶׁטֶּרֶם נִבְנָה
נַפְרִיד אֶת הַמִּלָּה ‘אַהֲבָה’
מִכָּל הַמִּלִּים בַּמִּילוֹן.
דַּי לָנוּ בְּאוֹר קָלוּשׁ
שֶׁיִּכָּנֵס מִבַּעַד לַתְּרִיס,
מִבְּלִי שֶׁנֹּאחַז בְּמִכְחוֹל נְצַיֵּר חַלּוֹן
לְבַיִת שֶׁטֶּרֶם נִבְנָה
נַפְרִיד אֶת הַמִּלָּה ‘אַהֲבָה’
מִכָּל הַמִּלִּים בַּמִּילוֹן.
פרשת גבריאל תירוש, יצחק שלו
המְהלכים בעיר ומגיעים לבית חולים אינם משערים (אלא אם כן כבר שהו באותו מוסד) איזה עולם מיוחד קיים מאחורי הכותל המבדיל בין חדר החולים לבין הרחוב. במרחק פסיעות ספורות בלבד מִמַמלכת הבריאים המשוטטים על פני המדרכות וממלאים את בתי העסק ובתי הקפה בהמולה של חיים שוקקים – משתרעת לה ממלכה חשאית, מבוצרת היטב ומתנהלת לפי חוקים שונים לחלוטין מחוקי ארץ הבריאים. דומה שאף חוקי הטבע, הפועלים בכל מקום, משמעות אחרת להם כאן. צבע אחר כאן לאור היום ולחשכה. השחר המופיע כאן בחיוורון שכמותו שאין מוצאים במקומות אחרים, ובשעת דמדומים שומע אתה מן אנחה ארוכה החולפת מקצה אולם המיטות ועד קצהו, שכמותה אין שומעים בשום שעת דמדומים שבעולם. בראשונה עמדתי כאן על טיב שלטונו המוחלט של הרופא, שלטון שהמשמעת אשר בה מתמלאות פקודותיו אין לה דוגמה בארץ הבריאים…. ואף זאת ראיתי בראשונה, שלחיוכן המאיר של אחיות הפונות אל אדם סובל בברכת “בוקר טוב מה שלומך?” נתייחדו סגולות של ריפוי שכמותן אין למצוא בשום תרופה הנמכרת בבתי המרקחת שבארץ הבריאים.
בַּגִּנָּה, רחל
בְּבֹקֶר אֱלוּל הָעוֹלָם וָרֹד וְתָכֹל,
מַרְעִיף תַּנְחוּמִין.
שֶׁמָּא לָקוּם, לְהִתְנַעֵר מֵעֲפַר הָאֶתְמוֹל,
בַּמָּחָר לְהַאֲמִין?
שֶׁמָא בְּלֵב עָנָו לְבָרֵךְ אֶת הָעֹל,
לְהַצְדִּיק אֶת הַדִּין?
בֵּין שׁוּרוֹת עֲרוּגוֹת וּתְלָמִים נַעֲרָה תָּבוֹא,
הַבֶּרֶז יִגְעַשׁ.
הִיא מַזָּה רְסִיסֵי חַיִים, אַף גִּבְעוֹל בִּצְמָאוֹ
לֹא נִשְׁכַּח, לֹא נֻטַּשׁ.
אוּלַי לִסְלֹח לָאֵל אֶת זְדוֹן לְבָבוֹ,
אוּלַי לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ?
מַרְעִיף תַּנְחוּמִין.
שֶׁמָּא לָקוּם, לְהִתְנַעֵר מֵעֲפַר הָאֶתְמוֹל,
בַּמָּחָר לְהַאֲמִין?
שֶׁמָא בְּלֵב עָנָו לְבָרֵךְ אֶת הָעֹל,
לְהַצְדִּיק אֶת הַדִּין?
בֵּין שׁוּרוֹת עֲרוּגוֹת וּתְלָמִים נַעֲרָה תָּבוֹא,
הַבֶּרֶז יִגְעַשׁ.
הִיא מַזָּה רְסִיסֵי חַיִים, אַף גִּבְעוֹל בִּצְמָאוֹ
לֹא נִשְׁכַּח, לֹא נֻטַּשׁ.
אוּלַי לִסְלֹח לָאֵל אֶת זְדוֹן לְבָבוֹ,
אוּלַי לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ?
אמיר גלבֹּע, מתוך שיר בבוקר בבוקר
פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת
וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.
דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פָּנָיו מִבֵּין חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת
וְנִיחוֹחוֹת לְרֹאשׁוֹ מַדִּיפִים עֲצֵי אִזְדָּרֶכֶת.
הַטְּלָלִים רוֹסְסִים וְהָרִים רִבּוֹא קַרְנַיִם – הֵם יוֹלִידוּ חֻפַּת־שֶׁמֶש לִכְלוּלוֹתָיו.
וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.
דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פָּנָיו מִבֵּין חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת
וְנִיחוֹחוֹת לְרֹאשׁוֹ מַדִּיפִים עֲצֵי אִזְדָּרֶכֶת.
הַטְּלָלִים רוֹסְסִים וְהָרִים רִבּוֹא קַרְנַיִם – הֵם יוֹלִידוּ חֻפַּת־שֶׁמֶש לִכְלוּלוֹתָיו.